מדרש הלל/ו
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, משל למה הדבר דומה לטובה שהיה מלוה לכל בני עירו והיו בני העיר אומרים זכור בעל הבית לטובה ברוך הוא שנותן לנו כל צרכינו בימות הגשמים אלא שהוא (נותן) [נוטל] שני סלעים רבית בימות החמה, בא אחר ואמר אני נותן בסלע הניחו הראשון והיו מודין לזה, בא אחר ואמר אני נותן חנם לזה נאה [להודות] שהוא נותן חנם, כך הקב"ה מפרנס כל בריותיו חנם לכך נאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו, לא יוכל אדם לומר על עצמו (יאמר אדם עליו) שהוא טוב אלא אחרים יהיו מעידים עליו, ומי מעיד על הקב"ה שהוא טוב ישראל לכך נאמר יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו.
יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו, משל למה הדבר דומה לבעל הבית שהיה נוהג עם אריסיו מנהג יפה בשעת חשבון אין מדקדק עמהם, בשעת הגורן משייר להם שיורי הגורן והיה נוהג עמהם יפה יפה, והיו בני העיר אומרים זכור בעל הבית לטובה שהוא נוהג עם אריסיו מנהג יפה, בשעת חשבון אין מדקדק עמהם, אבל אין יודעים מתוך משאו ומתנו בתוך ביתו מה הוא, ומי יודע משאו ומתנו בתוך ביתו אלא עבדיו ובני פלטורין שלו, ומי הם עבדיו של הקב"ה אלו הם כהנים בני אהרן שמקריבים קרבנות ושלמים וקטורת לכך נאמר יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו.
יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו, אף על פי שאנו יודעים משאו ומתנו בתוך ביתו אין אנו יודעים עם מי נושא ונותן עצה אלא סנקתדרין שלו ויועצי רחמיו של הקב"ה ומי הם אלו הצדיקים לכך נאמר יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו.
מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, הרי זו אמורה כלפי כנסת ישראל בשעה שהיו משועבדים בטיט ובלבנים במצרים שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה הרחיב להם הקב"ה וענה אותם במרחב יה שנא' כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ.
- דבר אחר: מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, הרי זו אמורה כלפי דוד בשעה שבא לגלית הפלשתי והתחיל לומר זה המקרא שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, השיבתו רוח הקדש ה' שומרך ה׳ צלך על יד ימינך וענהו במרחב יה שחזרו אליו כל ישראל ובזזו מחנה פלשתים שנאמר וישובו בני ישראל מדלוק אחרי פלשתים.
ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, אברהם אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי נמרוד. יצחק אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי אבימלך, יעקב אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי עשו, דוד אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי גלית.
ואני אראה בשונאי, משל לבני אדם שהיה להם דין אצל בימה והם מתייראין מן הדין, אמרו להם דברו ואל תתיראו מן הדין והעזו את לבכם, כך אמר הקב"ה למלאכים כשישראל עתידין לעמוד בדין לפניו והן מתייראין מן הדין ומלאכי השרת אומרים אל תתיראו שאין מכירין אתם אותו הוא בן עירכם שנאמר הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, שוב אמרו להם אל תתיראו מן הדין קרובכם הוא שנא' לבני ישראל עם קרובו הללויה. שוב אמרו להם אל תתיראו אחיכם הוא שנאמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, וביותר שהוא אביכם שנאמר הלא הוא אביך קנך.
- חמשה צדיקים עמדו בעולם נח, שם ועבר, אשור ואברהם: נח לא הקפיד לעבוד אלא עמד ונטע כרם, שם [ו]עבר הטמינו עצמם, אשור אמר היאך אני רואה דרכן של רשעים הללו עמד והלך לו שנאמר מן הארץ ההיא יצא אשור, אברהם אמר על זה עומד עולם איני מניח אלהי שבשמים וגם האלהים לא הניחו שנאמר: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
טוב לחסות בה', שלא יהא בוטח לא על דברי אביו ולא על דברי רבו לומר אני הנני נמלט בצדקתם שנאמר צדקת הצדיק עליו תהיה וכתיב בן לא ישא בעון האב יכול אב ישא בעון הבן ת"ל ואב לא ישא בעון הבן ותרח היה בקי ויודע כל המזלות וראה במזלו של אברהם שהוא נשרף ובמזלו של הרן שממנו יתמלא [העולם] נכנסו אצל אברהם אבינו ואמרו לו למי אתה ניגש לעולם אמר איני מניח את אבי שבשמים מיד נטלוהו והשליכוהו לכבשן האש ולא ירד עמו אלא הקדוש ב"ה בעצמו שנא' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, והרן היה חלוק לבו עליו ובטח על דברי אביו שאמר שהעולם ימלא ממנו, ונכנסו אצל הרן כל האומות ואמרו לו שלמי אתה אמר להם אברהם אחי גדול ממני אם אראה אותו שנמלט אני אומר של אחי אני ואם לאו אני אומר שלכם כיון שראה שנמלט אחיו אמר של אחי אני נטלוהו והשליכוהו לתוך כבשן האש ולא הספיק לירד עד שסימרהו האור ונטלו המלך והשליכו לפני אביו שנאמר וימת הרן על פני תרח אביו, ויפה היה תרח רואה במזלות שהיה רואה במזלו מאברהם שנשרף ובמזלו של הרן שהעולם מתמלא ממנו ולא היה יודע אם מן האנשים או מן הנשים ושרה בת הרן היתה שנאמר ויקח אברם ונחור להם נשים[1] יסכה ושרי וכו' ושרי העולם נתמלא ממנה, וכן דוד אמר אל תבטחו בנדיבים וכו' לכך נאמר טוב לחסות בה'.
כל גוים סבבוני, ג' פעמים עתידין גוג ומגוג לעלות וליפול לירושלים כדרך שעלה סנחריב ג' פעמים בארץ ישראל לירושלים, פעם ראשונה אמר כל גוים סבבוני שהוא עתיד לכנוס כל אומות העולם שנא' ועתה נאספו עליך גוים רבים, ואומר קומי ודושי בת ציון[2] וכו' והלא פרוכים[3] לכך נאמר בשם ה' כי אמילם.
פעם שניה סבוני גם סבבוני שהוא עתיד לרגש כל העולם כלו ולהעלותם לירושלים שנא' למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק, עד אז ידבר אלימו באפו והלא פרוכים לכך נאמר בשם ה' כי אמילם.
פעם שלישית סבוני כדבורים שהוא עתיד לפרוש רשתו ויכנס לכל המדינות ולהוציא כרוזות שנאמר קראו זאת בגוים קדשו עצרה כותו אתיכם לחרבות[4], ויעמדו ויעלו כולם אל עמק יהושפט, ואומר שלחו מגל כי בשל קציר, ואומר המונים המונים בעמק החרוץ, והלא פרוכים לכך נאמר בשם ה' כי אמילם. ואז ישראל מתיראין, באותה שעה אמר הקב"ה: אל תיראי תולעת יעקב הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדוק וגו' ואת תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל, והלא פרוכים לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם.
סבוני גם סבבוני, שעתיד לתפוס שבטו של יהודה ולאסור אותן בקולרים ולמסור כל אחד ואחד לשנים משלו, ואמרו יבואו אחינו ישראל ירושלים וישלטו בנו ואל ישלטו בנו שונאינו שנ' ואמרו אלופי יהודה, והלא פרוכים לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם.
סבוני כדבורים, מה הדבורה הזאת כונסת נצנים ועושה דבש לבעליה, כך הקב"ה עתיד לכנוס כל אומות העולם ולהעלותם ירושלים ולחלוק שללם לישראל שנאמר הנה יום בא לה' וחלק שללך בקרבך, יכול שיש בידם ממש ת"ל דעכו כאש קוצים, משל למלך שנכנסו עליו גנבים והיה המלך פיקח מאד אמר אם אני עומד עליהם עכשיו הם אומרים מה מצא בידינו אלא יודע אני בהם שהם עתידין לחזור שתים ושלש פעמים ואז אני הורגן כך המלך זה הקב"ה הגנבים אלו אומות העולם שנא' ואספתי את כל הגוים לירושלים למלחמה ונלכדה העיר זה המחתרת, ונשסו הבתים זו הבתים, והנשים תשכבנה אלו עריות, ויצא חצי העיר בגולה זה השביה, והקב"ה יוצא ונלחם עמהם שנ' ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו' ומשלח בהם מגפה ומשייר מהם פליטים שנאמר ושלחתי מהם פליטים וכו', לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם.
דחה דחיתני לנפול וה' עזרני, אברהם אמר דחה דחיתני לנפול בימי נמרוד וה' עזרני, יצחק אמר דחה דחיתני לנפול בימי פלשתים וה' עזרני, יעקב אמר דחה דחיתני לנפול בימי עשו וה' עזרני, [דוד אמר] דחה דחיתני לנפול בימי גלית וה' עזרני.
עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, בעולם הזה מקלסין אותו בשתי אותיות שנאמר עזי וזמרת יה, אבל לעתיד לבוא מקלסין אותו בששה אותיות שנא' כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה, ואומר בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים.
קול רנה וישועה –
- אנשי ירושלים אומרים קול רנה וישועה באהלי צדיקים מבפנים, ואנשי יהודה אומרים מבחוץ ימין ה' עושה חיל.
- אנשי ירושלים אומרים מבפנים לא אמות כי אחיה, ואנשי יהודה אומרים מבחוץ ואספר מעשי יה.
אברהם אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי[5] בימי פלשתים, יעקב אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי בימי עשו ובימי לבן, דוד אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי בימי שובך (ש"ב י' י"ח) לכך נאמר ואספר מעשי יה.
יסור יסרני יה ולמות לא נתנני, חביבין יסורין שהן מרצין כקרבנות, בקרבנות מה הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו[6], וביסורין כתיב וכאב את בן ירצה[7], ושניהם כפרה.
- דבר אחר: יסר יסרני יה, חביבין יסורין שמכפרין ומרצין יותר מן הקרבנות, שחטאת ואשם אינן אלא על אותה עבירה שנ' ונרצה לו לכפר עליו[8], אבל היסורין מכפרין על הכל, לכך נאמר יסר יסרני יה.
פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה, בעולם הבא אומרים לאדם מה מלאכתך והוא אומר מאכיל רעבים הייתי, אומרים לו זה שער מאכיל רעבים הכנס בו, משקה צמאים הייתי, אומרים לו זה שער משקה צמאים הכנס בו, מלביש עירומים הייתי, מגדל יתומים הייתי, עושה צדקות הייתי, גומל חסדים הייתי, והם אומרים לו גם זה השער הכנס בו. דוד אמר אני עשיתי את כולם, פתחו לי כולם, לכך אמר פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה.
זה השער לה' צדיקים יבואו בו, משל לאדם אחד שהיה מהלך בדרך וסחורתו בידו כיון שהגיע לחרמים נתן להם מה שנתן כיון שהגיע לשער המדינה אמרו לו הזהר מלישא מכס במדינה אם אין אתה מוכס על סחורתך אין עולה בידך כלום לכך נאמר פתחו לי שערי צדק וכו'.
- [9] זה השער לה' צדיקים יבואו בו, משל לאחד שהתקין כלי אנפוריה שלו לצאת בשיירה בסחורה ומפרש במדינה הכהו קוץ ועקצתו עקרב, אתמהה והניחוהו הכל והלכו להם, התחיל מצטער לפני הקב"ה ואומר רבונו של עולם מה עויתי ומה פשעתי, לא באו ימים מועטים שבאת שמועה מאותה שיירה שנאבדה ונהפכה ספינתם, התחיל מודה ומשבח להקב"ה ואומר אלו הייתי עמהם הייתי כאחד מהם שנא' ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד וכו'.
אבן מאסו הבונים, משל לאבן אחת שהיתה מושלכת בפלטון של מלך בא בנאי אחד ופסלה ובא השני ופסלה בא השלישי ואמר אין נאה בעולם מזו האבן וזו האבן ראויה לפינה, כך עמד אברהם אבינו ויצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, יצחק אבינו יצא ממנו עשו, עמד יעקב אבינו והעמיד שנים עשר שבטים כולם שלימים להקב"ה שנא' כלנו בני איש אחד נחנו, ואומר כולך יפה רעיתי ומום אין בך.
מאת ה' היתה זאת, הרי זו אמורה כלפי כנס"י בשעה שהיו משועבדים במצרים ובשעה קלה התחילו מתנשאין בענני הכבוד[10] וישראל משיבין אותם ואומרים אתם תמיהים עלינו ואנו תמיהים על עצמינו יותר מכם לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב, ורוה"ק משיבתן ואומרת מאת ה' היתה זאת, משל למה הדבר דומה לאדם שהי' עושה משרה לכובסים והרי הוא עשוי איפרכוס והכל תמהין עליו גם הוא אומר להם (יותר) אני תמה על עצמי יותר מכם כך כש[י]ראו או"ה את ישראל בשלום ובבטחה לע"ל אומרים להם לא אתם שכבר הייתם דחופין ונרדפין, ואף ישראל משיבין ואומרין יותר ממה שאתם תמיהים עלינו אנו תמיהין על עצמנו לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב, ורוה"ק משיבה ואומרת מאת ה' היתה זאת.
נגילה ונשמחה בו, כל הגאולות שעברו עלינו היה אחריהם שעבוד, ראשונה חזרו ונשתעבדו, שניה חזרו ונשתעבדו, שלישית חזרו ונשתעבדו אבל גאולה זו שוב אין גלות אחריה שנא' ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו הזכירו כי נשגב שמו, ואומר זמרו ה' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ ואומר אנא ה' הושיעה נא, אנשי ירושלים אומרים מבפנים ברוך הבא בשם ה', ואנשי יהודה אומרים מבחוץ ברכנוכם מבית ה', אנשי ירושלים אומרים אלי אתה ואודך, ואנשי יהודה אומרים אלהי ארוממך אלו ואלו פותחין את פיהם ומשבחין ואומרים הודו לה' כי טוב כל"ח.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ בראשית יא כט
- ^ מיכה ד יג
- ^ כלומר: אי אפשר לקיים את שני הפסוקים, כי הם סותרים זה את זה. ויקיעורך.
- ^ דומה ליואל ד ט–י
- ^ נשמט כאן: "בימי נמרוד, יצחק אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי", מפני הדומות.
- ^ ויקרא א ד
- ^ משלי ג יב
- ^ פסוק זה נאמר דווקא בעולה, וכנראה צריך להיות: "וכפר עליו הכהן" (מופיע פעמים רבות בויקרא ד–ה)
- ^ חסר כאן: "דבר אחר"
- ^ אולי חסר כאן: "ואומות העולם תמיהין עליהם מפני מה אתם מתנשאין בענני הכבוד", והושמט מפני הדומות.