מדרש הלל/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בצאת ישראל ממצרים – כנסת ישראל אומרת לפני הקב"ה רבון כל העולמים נבואות טובות נתנבאו נביאים ראשונים כל אחד ואחד ועדיין לא ראינו מהם, ירמיה אמר אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים וכו', הושע אמר: והיה מספר בני ישראל כחול הים, יואל אמר ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, עמוס אמר הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר ואומר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ואומר: כה אמר ה' עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ועדיין לא ראינו אחת מהן שכן אסף בן קרח אומר אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה. ורוח הקדש משיבה אותם ואומרת להם כשנגליתי לאברהם אביכם ואמרתי לו ועבדום וענו אותם שמא אמרתי לו שאני קורע להם הים? שמא אמרתי לו שאני מוריד להם המן? והרי דברים שלא אמרתי נתתים, דברים שאמרתי על אחת כמה וכמה.

דבר אחר: בצאת ישראל ממצרים כשהיו ישראל במצרים היו תמיהין על עצמם ואומרים אין בידינו מצוה אחת שניטפל בה שניזכה בה ליגאל מיד אמר הקב"ה למשה לך פתח אותם בדברי הלכות פסח שנאמר: החדש הזה לכם. והלא איבה היתה בינם לבין המצרים מפני הטלאים ולא עוד אלא שבאת שעת מילה שנאמר ואעבור עליך ואראך וגו' ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי בדם פסח ודם מילה. ר' יודא אמר: אם באין אנו לחשוב הלכות פסח יותר משלשים מצות היו בידם, ויש אומרים יותר מארבעה לא היו בידם שלא שינו את [שמותם ולא שינו את] לשונם ושלא נחשדו על העריות ועל לשון הרע:
  • (ולא) [שלא] שינו את שמותם (שלא) [ולא] שינו את לשונם, שנאמר: ובני ראובן חנוך ופלוא חצרון וכרמי, ואומר לראובן משפחת הראובני, לשמעון משפחת השמעוני, מלמד שהיה משה מיחסן יפה יפה.
  • ושלא נחשדו על העריות, מנין? שנאמר: ויצא בן אשה ישראלית וגו' מלמד שלא היה ביניהם ממזר אלא זה בלבד ופרסמו הכתוב ועליו הוא מפורש בקבלה גן נעול אחותי כלה. ר' נתן אומר: גן נעול אלו הזכרים גל נעול אלו הנקבות. ר' נחמיה אומר גן נעול אלו הבתולות, גל נעול אלו הנשואות, מעין חתום אלו הבתולות. דבר אחר: גן נעול כראותם סימן.
  • ושלא נחשדו על לשון הרע מנין שנאמר: ושאלה אשה משכנתה וגו', וכבר היה הדבר נתון ביניהם קודם שנים עשר חודש כאן אתה מוצא שלא הלשין אחד את חבירו.

בית יעקב מעם לועז – אל תהי קורא לא כן (?) מעם לועז מלמד שהיו חלשין ודאי שכן אמר הקב"ה למשה שלח ידך ואחוז בזנבו מלמד שכבר באת מלכות מצרים, כן אתה מוצא ומכנה אותם שנאמר: אחזו לנו שועלים (גיא) [וגו'] ונשיא מארץ [מצרים לא יהיה עוד ונאמר] (נא) מן הממלכות תהיה שפלה. [הלשון מגומגם וענין הדרש שלועז כמו לא־עז כלומר שלא היה עז למצרים].

היתה יהודה לקדשו – מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבין ועוסקין בתורה בדבר זה, ואלו הן: אלעזר בן מתיה וחנינא בן חכינאי ושמעון התימני ושמעון בן זומא. אמרו: מאי זה זכות נטל יהודה המלכות? ענה הראשון ואמר: בזכות שאמר "מה בצע כי נהרוג את אחינו", ענה השני ואמר: בזכות שאמר "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני", ענה בן עזאי ואמר: ראויה הודאה שמכפרת על הביאה? ענה השלישי ואמר: בזכות שאמר "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער", ענה בן עזאי ואמר: הלא מתחילה היה יכול למחות בם ולא מיחה ואלו אמר להם לא היה מכניסם לאותה הניזקה! ענה הרביעי ואמר: בזכות "כי עבדך ערב את הנער", ענה בן עזאי ואמר: מכל מקום הערב משלם. אמרו: אם כן מאיזה זכות נטל יהודה המלכות? בשביל שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא על הים, שבשעה שהיו ישראל עומדין ומדיינין על הים זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה, אמר משה לשבט ראובן ולא קבל לשמעון ולא קבל, ומתוך שהיו עומדין ומדיינין קפץ שבטו של בנימין ונכנס, שנאמר: שם בנימין צעיר רודם – אל תקרי רודם אלא רד ים. התחילו שרי יהודה רוגמין אותם באבנים, שנאמר: שרי יהודה רגמתם. ועל זכות אותה רגימה הלבישו הקב"ה בארגמן ונתן לו המלכות, ואין ארגמן אלא מלכות שנאמר: והלבישו לדניאל ארגוונא.

ישראל ממשלותיו – אמר לו הקב"ה אני בעצמי מושל בעמי מכאן ואילך אני ואתה נמשול בעמי.

דבר אחר – לשעבר אני בעצמי מולך בעולמי מכאן ואילך אני ואתה מולכים בעולם.

הים ראה וינס – ר' יהודה אמר מה ראה, מקלו של משה, התחיל עומד כנגדו ואומר אני גדול ממך ולא עוד אלא שנבראתי אני ביום השלישי ואתה ביום הששי. חזר משה אצל הקב"ה ואמר לפניו: רבונו של עולם אין הים שומע לי אמר לו ולא נתתי לך המטה שתהא רודה בו הסרבנים? אמר לו ולא קיבל עליו. אמר ר' נחמיה ראה את השם חקוק במקלו של משה ולא קבל עליו, שנאמר: "ויאמר אליו מה זה בידך ויאמר מטה", ואין זה אלא שם, שנאמר: זה אלי ואנוהו. ור' נתן אומר: ראה בימינו של משה זרוע תפארתו, אמר לו ולא קיבל עליו. ר' יוסי אומר אמרו לו לים: לא כך התנה עמך הקב"ה שכל זמן שהוא רוצה הוא עושה אותך יבשה, שנאמר "יקוו המים"? ולא קבל עליו. ר' יוסי אומר: ראה כל אלו התחתונים ולא קיבל עליו. מלך שהוא מבקש לרדות עבדו מהו עושה? אמר לו עשה כך וכך שנאמר: ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה. (מניין) [כיוון] שראה הים את הקדים ברח והלך, שנאמר: הים ראה וינס. ר' אומר שני כתובים הן: כתוב אחד אומר: הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש וכתוב אחד אומר: לגוזר ים סוף לגזרים אלו הקטנים כיון שהגיעו למילה ברחו.

עשרה נסים עשה הקב"ה לישראל על הים:

  • בתחלה נעשה להם כמין כיפה, שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו;
  • חזר ונעשה כמין ערמות, שנאמר וברוח אפיך נערמו מים;
  • חזר ונעשה כמין ניקפה, שנאמר קפאו תהומות בלב ים;
  • חזר ונעשה כמין יבשה, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה;
  • חזר ונעשה כמין בקעה, שנאמר כבהמה בבקעה תרד;
  • חזר ונעשה כמין דרכים, שנאמר דרכת בים סוסיך;
  • חזר ונעשה כמין פירורין, שנאמר אתה פוררת בעזך ים;
  • חזר ונעשה כמין גזרים, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים‏[1]

וכשם שעשה להם עשר נסים על הים כך עשה להם עשר נסים במתן תורה, שנאמר: ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, ואומר: ה' בצאתך לפני עמך, ואומר: הרים נזלו מפני ה'.

הירדן יסוב לאחור – כיון שראה הירדן הים שברח התחיל ודן בפני עצמו, ומה זה שגדול ממני שתופס כל העולם כולו ברח לו אני שאיני אלא ספקות (?) אחד מן העולם על אחת כמה וכמה לחזור. כיון שראה משה את הים שברח התחיל משחק ומרקד אמר לו מה לך הים כי תנוס? אמר לו: עד שאתה אומר לי אמור לירדן למה חזרת לאחוריך. אמר לו לירדן: למה חזרת לאחוריך ותסוב לאחור? אמר לו: עד שאתה אומר לי אמור להרים למה אתם מרקדים. אמר להרים: למה אתם מרקדים? אמרו לו: עד שאתה אומר לנו אמור לעולם למה נעקרת ממקומך אמר לו: לא מפניך משה בן עמרם אלא מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב.

ההופכי הצור אגם מים – מה הצור הזה אם אדם יושב ומנקר בו אפילו כל היום כולו אינו יכול להוציא ממנו מים כלום.

רבי אומר כשהיו ישראל עומדים לפני הר סיני היו הופכים בצור הזה אמר הקב"ה לאלו אני אתן את תורתי על אלו אני משלח רוח הקדש אלא הרי אני נותן להם עשרת הדברים עד שילמדו ויעמדו להם כצור הזה.
דבר אחר: ההופכי הצור אגם מים, מלמד שהיו ר' עקיבא ובן עזאי טרשים כצור הזה ועל ידי שציערו עצמן על תלמוד תורה פתח להם הקב"ה פתח לתורה‏[2] ודברים שאין יכולין לעמוד בהם בית שמאי ובית הלל לאיסור והיתר עמד בן עזאי ופירשם שנאמר: בחלמיש שלח ידו (איוב כח, ט), ודברים שהיו סתומים בעולם עמד רבי עקיבא ופירשם, שנאמר: מבכי נהרות חבש ותעלומה יוצא אור(שם, יא). מלמד שראתה עינו של רבי עקיבה במרכבה כדרך שראתה עינו של יחזקאל הנביא, לכך נאמר ההופכי הצור אגם מים.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ חסרים כאן שני ניסים, ובגרסה אחרת מופיע כאן: "חזר ונעשה כמין נד, שנאמר נצבו כמו נד נוזלים; חזר והוציא להם מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים"
  2. ^ עיין אבות דר' נתן פרק ו, בראשית רבה פרשה י"ב ופרקי דרבי אליעזר פרק א