מגן אברהם על אורח חיים פג
סעיף א
[עריכה](א) יש לו מחיצות: אפי' אין גבוהות י' כל שאין קרקע של הבית הכסא נראה מידי דהוה אכפה כלי על הצואה [ב"י] וב"ח פסק דבעינן דוקא מחיצות גבוהות י' ע"כ ויש להחמיר כדבריו כי נ"ל פשטא תלמודא דמחיצות ב"ה לא מהני דהמחיצות עצמן הוי כגרף של רעי דכי היכי דאסרי' ב"ה חדש שאין בו צואה ה"ה המחיצות של ב"ה ישן וכ"מ מלשון רש"י והמאור שכתבו מחיצות יש בינו לב"ה ופשט ידיו לפנים מן המחיצה ולא כתב מחיצות יש לב"ה משמע דמחיצות ב"ה עצמן לא מהני [עמ"ש סי' ע"ו ס"ד ] וכ"כ בחי' הרשב"א והוא שיהא דבר חוצץ בינו לב"ה דאל"כ תיפוק ליה משום ב"ה עצמו עכ"ל, וכ"כ התו' בסוכה דף ל"ו בכמה הוכחות שבכל מקום שהוזכר ב"ה היינו במחיצות א"כ ש"מ דאף שיש בו מחיצות אסור לקרות כנגדו, אמרי' דף כ"ג הנכנס לב"ה חולץ תפילין ברחוק ד"א משמע אפילו יש לו מחיצות מדקתני הנכנס ומיהו זה יש לדחות כמ"ש הרב"י סי' מ"ג, וע"ק דאי מיירי בלא מחיצות דלא נקרא ב"ה אלא מקום המושב א"כ בחדש מותר לקרות בתוך המחיצות נגד מקום המושב וא"כ מאי בעי רבינא בנדרים דף ז' ע"א אמר הדין ביתא לב"ה והדין נמי מהו הא הבית לא מיתסר כלל רק מקום מושב ובזה לא שייך תשמיש בעלמא וא"ל דאם יש לו מחיצות אסור לקרות בתוכו אפי' בחדש א"כ מאי פריך בגמרא דלמא ר"ח מיירי כשאין לו מחיצות ורבינא ע"כ מיירי ביש לו מחיצות ואז אסור לקרות נגד מקום המושב תוך המחיצות דאילו חוץ למחיצות אפי' בישן שרי, ועוד דאם המחיצות מועילין לאסור לקרות בתוכם אפילו בחדש א"כ מנלן להקל בישן לקרות כנגדם לכן נ"ל לאסור אפי' המחיצות גבוהות י' והא דמייתי הרב"י ראיה מדפריך מרבא דאמר צריך להרחיק מלא עיניו אהא דאמר רפרם עומד אדם כנגד ב"ה ומתפלל ומאי פריך הא מחיצות מפסיקין אע"כ מיירי שאין לו מחיצות עכ"ד, אינה ראיה דתקשי ולטעמיך דלמא אף על גב שאין לו מחיצות מ"מ איירי שאין בו צואה אלא ע"כ המקשן ס"ל דדין ב"ה וצואה שוין כדפריך אח"כ מרב יוסף א"כ אפילו יש לו מחיצות ס"ל דדין צואה יש להם לכן נ"ל דאין להקל והמיקל עכ"פ יראה שיהיו גבוהות י' כנ"ל ואם מגיע לו ריח רע נ"ל דאסור לכ"ע עיין סימן ע"ט ס"ב וכ"כ הל"ח דמחיצות ב"ה אין מועילות לריח:
סעיף ב
[עריכה](ב) לא בתוכו: פי' בתוך המחיצות אם יש לו עמ"ש ס"א:
סעיף ג
[עריכה](ג) ספק אם הזמינו: דשמא בית זה לתשמישא בעלמא קאמר:
סעיף ד
[עריכה](ד) כסתום דמי: פי' דה"ל כאלו אין המקום הזה ב"ה:
סעיף ה
[עריכה](ה) בני אדם כו': ז"ל הרב"י כ' המרדכי אמר רפרם עומד אדם כנגד ב"ה ברחוק ד' אמות וקורא ומפרש לה בב"ה שאין בו צואה ומכאן הבאתי ראיה על בני אדם שיש להם ספסל נקוב וכו' עד מכוסה תדיר בדף עכ"ל, ונראה מדבריו דספסל נקוב דין ב"ה יש לו ולפ"ז צריך להרחיק ממנו ד"א עכ"ל ב"י, וצ"ע דא"כ גם לפניו אסור מלא עיניו ולמה כ' כאן בש"ע מותר לקרות ק"ש כנגדו וע"ק דהמרדכי כתב בדברי רפרם ברחוק ד"א וקורא ובגמ' ליתא, וע"ק שכתב ומפרש לה בב"ה שאין בו צואה ובאמת במסקנ' מוקי לה בחדתי והנה גם רש"י פי' בדברי רפרם ברחוק ארבע אמות וז"ל הגמ' וכמה ירחיק מהם ומן הצואה ארבע אמות אמר רבא ל"ש אלא לאחריו אבל לפניו מלא עיניו והאמר רפרם עומד אדם כנגד ב"ה ומתפלל הב"ע שאין בו צואה והא"ר יוסף ב"ה שאמרו אף על פי שאין בו צואה הב"ע בחדתי והא מבעי ליה רבינא הזמינו לב"ה מהו התם למיקם בגויה לצלויה אבל כנגדו שרי עכ"ל והנה קשה לרש"י למה פריך מרבא על רפרם ולא פריך ממתניתין אלא ס"ל דרפרם מיירי שעומד ברחוק ד"א ולהכי פריך על רבא שאסור מלא עיניו והנה קשה להמרדכי מאי קמבעי' לרבינא תפשוט מדאמר רפרם עומד אדם כנגד ב"ה ומתפלל וע"כ בחדתי מיירי ש"מ שבתוכו אסור ודוחק לומר דרפרם גופיה מבעי ליה וצ"ל דרבינ' מספק' ליה דלמא רפרם מיירי בישן שאין בו צואה ולהכי א"צ להרחיק מלא עיניו רק ד"א ורבא קאי אמתני' ואם יש בו צואה צריך להרחיק מלא עיניו והמרדכי פסק הבעי' לקולא כדעת קצת הפוסקים לכן ס"ל דבחדש אפי' בתוכו מותר ולכן אמר רפרם עומד אדם כנגד ב"ה מרחוק ד"א וקורא ומפרש לה בב"ה שאין בו צואה דביש בו צואה אפי' מלא עיניו אסור ולכן פסק דספסל זה דין ב"ה שאין בו צואה יש לו וא"צ להרחיק מלא עיניו רק ד"א כנ"ל וא"כ דלדידן דס"ל בעי' דרבינ' לחומרא ובב"ה ישן שאין בו צואה צריך להרחיק מלא עיניו ה"ה בספסל זה צריך להרחיק מלא עיניו כמ"ש ב"י בשם הג"מ דאין לחלק בין ב"ה המגולה למכוסה וכ"מ פשט הפוסקים שהשוו דין צואה וב"ה שאין בו צואה ודוק: