אשא - דע כי נקראה פאת מערב ים, בעבור היות הים הגדול במערב ארץ ישראל, רק באחרית הים - הטעם: ים ממש, כי כבר הזכיר השמים והארץ שהמוצק הוא השאול, ועתה יזכיר הים.
וטעם כנפי שחר – אילו היו לו כנפים עפות במהרה שירימם וישאם, כי ברגע עלות השחר יהיה פרוש מקצה מזרח עד סוף מערב, האור הנראה בעבים לפני זרוח השמש, גם זה טעם נכבד.
(ט) "אשא", ויותר מזה שגם אם יהיה לי כנפים כמו השחר, ואשא כנף לעוף עמו ביחד מן המזרח למערב ביום אחד, עד שאשא באור השחר כנפי שחר, ולא אשכן עד אגיע עמו ביחד באחרית ים, בצד המערב, ששם אשכון, גם זה לא יועיל, כי.
