מ"ג תהלים קכא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים קכא · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ
  אַל־יָ֝נ֗וּם שֹׁמְרֶֽךָ׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל", מצייר ששומע קול אומר אליו, מה תשא עיניך לדרוש מקום העזר כאילו הוא דבר התחדש עתה, דע כי הגבוה ממך לא סרה השגחתו מאתך רגע. והשגחתו כפולה,

  • א) דבוקה בך עצמך "ולא יתן למוט רגלך" שמחזיק אותך בעצמך בל תמוט,
  • ב) חוץ ממך, הוא נדמה כשומר העומד אצלך לשמור אותך מפגעים חיצונים, אולם השומר הזה נעלה מיתר שומרים כי "לא ינום שומרך", כי שומר אחר ילאה ע"י תנומה ותופסק שמירתו:
 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אל ינום שומרך" - ר"ל לא יסיר השגחתו ממך

"אל יתן" - כאלו אחד יאמר לחבירו דרך נחמה הנה עזרה טובה היא כי לא יתן רגליך לנטיה ומעידה

מצודת ציון

"למוט" - מלשון נטיה ומעידה

"ינום" - מלשון תנומה והוא שינה מועטת וקלה

<< · מ"ג תהלים · קכא · ג · >>