אבן עזרא על תהלים קכא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · קכא · >>

פסוק א[עריכה]

שיר המעלות - נועם פיוט תחלתו למעלות וזה נאמר על ישראל שהיו במצור ובמצוק, או על בני גלותינו: אשא - מנהג כל שהוא במצור לשאת עיניו, אולי יבואו עוזרים לו להרחיק האויב ומלת מאין באה, כמו אנה אנחנו עולים ואין כמוהו, הן כולכם מאין וזאת הגזרה לא מצאנוה בחסרון מ"ם.


פסוק ב[עריכה]

עזרי - בדרך נבואה או על דרך תקוה אין לי צורך לעזרת אדם, כי אם לעזרת השם לבד שהוא עושה העליונים והארץ השפלה.


פסוק ג[עריכה]

אל - כמו לא וככה דרך נתינה אל מות בסודם אל תבא נפשי המשורר יאמר לנפשו, או לבני הגלות אם העזר מהשם לבדו לא תפחד, כי לא יתן למוט רגליך בלכתך ברחובות העיר, או על החומה.

ואל ינום שומרך - כי כל עיר שהיא במצור, יש לה שומרי החומות בלילה.


פסוק ד[עריכה]

הנה, שומר ישראל - הוא יעקב אבינו: שמרתיך בכל אשר תלך, והוא היה ישן.


פסוק ה[עריכה]

ה' שומרך - מהצר ומכל חולי כי הוא צלך על יד ימינך. והזכיר טעם הצל יומם. בשני ממי"ם, יום בלא לילה וידוע כי השמש תזיק ברוב החום שלה והלבנה בלילה תוסיף לחה מולדת תחלואים, וזה הדבר ברור ומנוסה.


פסוק ז[עריכה]

ה', מכל רע - שיקרה לאדם מחוץ ומפנים.


פסוק ח[עריכה]

ה' ישמר צאתך - בצאתך למלחמה גם בבואך, כדרך הבאה והיוצאת.