מ"ג תהלים קיד ד

מקרא

כתיב:
ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן.

מנוקד:
הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן.

עם טעמים:
הֶ֭הָרִים רָקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים
גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

ההרים – רעשו מפני כבוד השם.

"רקדו" - קפצו

"ההרים רקדו" - בשעת מתן תורה רקדו ההרים כאילים מגודל החרדה

"ההרים" הגדולים "רקדו כאילים" הגדולים, "והגבעות" שהם קטנות מהרים רקדו "כבני צאן" הקטנים, וזה ירמוז על סיני והר ההר והנסים שנעשו שם:

"הרים, גבעות". עי' ישעיה ב' ב':

טוריא טפזו היך דכרין, גלמתא היך בנין דעאן.