מלבי"ם על תהלים קיד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · קיד · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בצאת", (חלק ב' עד ואלהינו בשמים), יספר כי ההשגחה הפרטית הזאת התחיל בישראל מעת שיצאו מארץ מצרים, שמאז הפלם ה' לחלקו ויצאו מהנהגת המערכת ואז הפליא עמהם בהנהגה נסיית באותות ומופתים עד שראו כולם שה' משגיח בעולם. עפ"ז יתרעם שהגם שעתה אין אנו ראויים לזה עפ"י מעשינו, למה לא יעשה בעבור שמו הגדול שלא יהיה חילול השם.

"בצאת ישראל ממצרים" אז נעשה דבר זה מהנסים והנפלאות וההשגחה הפרטית, "בית יעקב", מורה על ההמון, וזה הבדלו מן ישראל שמורה על אנשי המעלה, "בית יעקב", ההמונים "יצאו מעם לועז" כי היו מעורבים עמהם, וישראל הגדולים כמו שבט לוי והזקנים לא היו מעורבים עמהם ויצאו רק מארץ מצרים:


ביאור המילות

"ישראל, יעקב". ע"ל י"ד ז':

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"היתה", ר"ל אז נהיתה הדבר הזה, "יהודה לקדשו", מה שהתנהג ה' בקדשו זה גרם יהודה, שהקדושה אצל ה' מורה שמתרומם על ההנהגה הטבעיית להנהיג בדרך הקדוש כפי המעשים, זה גרם יהודה שמסר נפשו על קדושת השם, וכן התנהג ה' עמהם, "וישראל" גרם "ממשלותיו", מה שהראה ה' ממשלותיו למשול על הטבע ולעשות נסים ונפלאות, זה נהיה ע"י ישראל, כי על ידי מעשיהם.


ביאור המילות

"היתה". ר"ל היתה הדבר הזה, יהודה היה הסבה לקדשו, והקדושה אצל ה' מורה על התרוממות על הטבע, וכן הממשלה מציין זה (ע"ל קמ"ה י"ג):

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הים ראה וינוס והירדן יסוב לאחור", וכבר בארתי בפי' יהושע שבירדן היה הנס רק מצד אחד שקמו נד אחד, כי היורדים מלמעלה למטה תמו נכרתו כפי הטבע, לכן אמר יסוב לאחור, אבל בים היה הנס משני צדדים לכן אמר וינוס:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ההרים" הגדולים "רקדו כאילים" הגדולים, "והגבעות" שהם קטנות מהרים רקדו "כבני צאן" הקטנים, וזה ירמוז על סיני והר ההר והנסים שנעשו שם:


ביאור המילות

"הרים, גבעות". עי' ישעיה ב' ב':

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה-ו) "מה", שואל מה הוא הסבה לזה שהים והירדן וההרים שינו את ענינם הטבעיי? ומשיב.


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מלפני אדון", מפני שהאדון בעצמו ירד בכבודו להשגיח, לכן "חולי ארץ", ומה היה הסבה שנתגלה האדון הזה? משיב "מפני" שהוא "אלוה יעקב", שמבואר אצלי שכל מקום שיאמר אלהי יעקב ואלהי ישראל מורה על הקשר והקורבה שיש לו עם עם ישראל:


ביאור המילות

"חולי". ציווי, וי"מ מקור והיו"ד לכינוי, הארץ משיבה לאמר החול שלי אני ארץ הוא מלפני אדון, ובא הטעם מלעיל מפני קירוב הטעם של מלת ארץ שהיא מלעיל:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ההופכי", כבר בארתי למעלה סי' ע"ז על פסוק ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו, שבעת נגלה ה' על הים לבקעו, נגלה כפי שהוא השורש ליסוד המים, ועי"כ בטל כח המים וטבעם לפני השורש, שעז"א שהמים ראוך בצורת מים ועי"כ יחילו, וז"ש שהיה נס מפני שנגלה עליו בשורש המים, עד "שיהפך גם הצור לאגם מים", בכח שורש המים שנמצא אתו, והחלמיש קשה יותר מן הצור, וממליץ שהצור הקשה נהפך להיות אגם מים ומקום לח, "והמעין של האגם, היה החלמיש" שקשה עוד יותר מן הצור, שמן החלמיש, בא המעין אל האגם מים שנעשה מן הצור:


ביאור המילות

"צור, חלמיש". חלמיש קשה מצור.

"ולמעינו". הכינוי מוסב על האגם, המעין של האגם יצא מן החלמיש: