עם טעמים:
שַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּֽנְרַנְּנָ֥ה וְ֝נִשְׂמְחָ֗ה בְּכׇל־יָמֵֽינוּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
(יד-טו) "שבענו", ר"ל שיהיו אחת משתי אלה, או שתכף "בבקר"(שהיא מליצה על התחלת זריחת החיים ושנות הנעורים), "תשבענו חסדך", ולא נראה כלל רעת הזמן ותהפוכותיו, עד שעי"כ "נרננה ונשמחה בכל ימינו", ורעת הזמן לא נראה כלל. או עכ"פ אם נגזר עלינו לשתות כוס הרעה בבקר שהוא בימי הנעורים, "שמחנו כימות עניתנו" עד שנמצא שמחה לעומת העינוי:
