מ"ג תהלים צה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים צה · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נקדמה פניו בתודה בזמרות נריע לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נְקַדְּמָ֣ה פָנָ֣יו בְּתוֹדָ֑ה
  בִּ֝זְמִר֗וֹת נָרִ֥יעַֽ לֽוֹ׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נקדמה", ההכרה השנית שנשיג מעשיו הכוללים מן המיוחדים, וזה מיוחד לישראל, שהשגחתו הפרטיית דבוקה עמהם והרבה לעשות עמהם אותות ומופתים עד שהכירו מזה שהוא משגיח עליהם בהשגחה פרטית מופלאת, ועי"כ הכירו ג"כ שהוא הבורא שברא כל, כי מי שיוכל לשנות הטבע הוא בראה בהכרח, ושע"כ התחיל במעמד הר סיני אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אמר אני ה' אשר בראתי את העולם, כמ"ש הכוזרי, מפני שלנו נודע ה' על ידי הטובות הפרטיות שעשה עמנו וע"י השגחתו, ועז"א "נקדמה פניו בתודה" שתחלה נבוא בתודה והודאה על טובותיו הפרטיים אלינו, ואח"כ "בזמירות נריע לו" שהוא ספור שבחיו הכוללים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נקדמה" - נקדם עצמינו לבוא מול פניו בהודאת שפתים להודות לו על הטובה הבאה

<< · מ"ג תהלים · צה · ב · >>