מ"ג תהלים צה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


מ"ג תהלים צה · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכו נרננה ליהוה נריעה לצור ישענו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה לַיהֹוָ֑ה
  נָ֝רִ֗יעָה לְצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכו", מזמורים אלה עד סימן ק' כולם מדברים מענין אחד, מדבר על שני מיני הנהגות שיניהג ה' עולמו,

  • א) השגחה באמצעות הטבע,
  • ב) השגחה נסיית שלא באמצעות הטבע, ומזמור צ"ה הוא הוצעה למזמורים הבאים אחריו, מודיע הבדל בענין זה בין ישראל לעכו"ם, ואח"ז ידבר במזמור צ"ו צ"ז, מענין הנהגה הראשונה באמצעות הטבע שבזה יעשה נסים נסתרים, ובמזמור צ"ח צ"ט ידבר מן ההנהגה השניה. ובאו בם דברים נמרצים ונשגבים מאד, השני פסוקים הראשונים, הם כעין מפתח אל כל הענין. - אמר "לכו נרננה לה'" שנרנן לו,
  • א) מצד שהוא ה' בורא העולם וממציא כל המציאות,
  • ב) "נריעה" ביחוד, מצד שהוא "צור ישענו", שהוא מצד ההשגחה הפרטיית, שהתרועה תהיה עת שבא המלך בתוך העם שאז יריעו תרועה גדולה, כמ"ש מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים וידעו כי ארון ה' בא אל המחנה (ש"א ד'), ויריעו העם ויאמרו יחי המלך (שם י'), והנה הכרת ה' והשגחתו תהיה ע"י שני אופנים,
  • א) הכרת מעשיו המיוחדים ע"י הכוללים, ר"ל שע"י שיכירו תחלה ע"י כלל הבריאה שיש בורא שהוא סבת הסבות, עי"כ יחקרו במעשיו הפרטיים איך כולם ערוכים בחכמה ובחסד וברחמים על בריותיו, וידעו שהוא המשגיח ג"כ והמנהיג את העולם, והכרה זו היתה מיוחדת אל העכו"ם, ובזה קורא לבני העולם, "לרנן לה' תחלה", ששם הויה מורה על הבריאה הכוללת, ועי"כ נכיר גם השגחתו "ונריעה לצור ישענו":
 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לכו נרננה לה'" - לעתיד יזרזו זא"ז ויאמרו לכו נרננה וגו'

מצודת ציון

"לכו" - הוא ענין זרוז כמו ועתה לכו ונהרגהו (בראשית לז)והלא בא אצלם

"נריעה" - מלשון תרועה