(ג-ד) "כי אקח מועד", ימליץ שהמישרים והיושר הוא היסוד שעליו העולם עומד, ויצייר כאלו הארץ עומדת על עמודים, ועמודי הארץ מכוננים על בסיס אחד שהיא המישרים והיושר, כמו שהמליצו חז"ל על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו, ועפ"ז אם נצייר כי יתמוטט וימעד ממקומו המכון והבסיס שעליו תתכונן הארץ, והוא אם המישרים והיושר ימעד ויתמוטט ממקומו, ממילא תתמוגג הארץ ממקומה ויכלו כל יושביה, עפ"ז שם המשורר בפי המישרים, לאמר ""אני מישרים כי אקח מועד"" היושר אומר, אם אנכי מישרים ויושר, אקבל המעדה והתמוטטות, אם אני מישרים אמעד ממקומי, אז "אשפט" ואחליט בדעתי, כי "נמוגים ארץ כל יושביה", שבודאי נמוגו והתמוטטו הארץ ויושביה, כי "אנכי (מישרים) תכנתי עמודיה", אחר שאני מישרים אני הוא הכן והבסס שעלי מכוננים עמודי הארץ, א"כ אם אני מישרים אמעד ממקומי בהכרח שתפול ותמוג הארץ שהיא מכוננת ונסמכת עלי.
"סלה" נשלם הדבור הראשון, של מישרים:
ביאור המילות
"מועד". מלשון ולא מעדו קרסולי, התמוטטות, וכן פרשתי מ"ש (צפניה ג') נוגי ממועד, ואמר אקח מועד, כי היושר לא ימעד מעצמו רק ע"י המעדה של האנשים אשר את הישרה יעקשו.
"אני מישרים". מישרים הוא שם המופשט של היושר, היושר אומר על עצמו אני מישרים כי אמעד.
"אשפט". בא גם על שפיטת הרעיון והמחשבה, כמו הנה נא ערכתי משפט (איוב י"ג):
