מ"ג תהלים מד יב

מקרא

כתיב:
תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו.

מנוקד:
תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ.

עם טעמים:
תִּ֭תְּנֵנוּ כְּצֹ֣אן מַאֲכָ֑ל
וּ֝בַגּוֹיִ֗ם זֵרִיתָֽנוּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

"זריתנו" - אפנדישנו"ש בלע"ז

תתננו - יש ממנו הרוגים ויש ממנו נמלטים זרויים בארצות.

"זריתנו" - פזרתנו כמו וזריתי פרש (מלאכי ב)

"כצאן מאכל" - כצאן הנתונים למאכל

"תתננו", שהיינו דומים "כצאן" העומדים "למאכל, וזריתנו בגוים" כזורה צאן מאכל בין זאבים, שכולם אכלו אותנו בכל פה, אחר כך גדלה הרעה יותר, כי.