עם טעמים:
אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּ֮נִּי֮ אַ֥ל תַּט־בְּאַ֗ף עַ֫בְדֶּ֥ךָ עֶזְרָתִ֥י הָיִ֑יתָ אַֽל־תִּטְּשֵׁ֥נִי וְאַל־תַּ֝עַזְבֵ֗נִי אֱלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"אל תסתר פניך ממני", ר"ל שלא יהיה עכוב בין מצדך שתסתיר פניך ממני, ולא מצדי ע"י "שתט" פני ממך ע"י "האף", (ור"ל שלא יעכבהו לא עומק המושג שהיא הסתרת פנים מצדך, ולא קוצר המשיג או החטא וכדומה שהיא ההטיה מצד המשיג), והלא תמיד "עזרתי היית" בדברים שאין כחי מספיק וצריך אני לעזר, וא"כ גם עתה "אל תטשני":
ביאור המילות
"אל תטשני ואל תעזבני". הנטישה היא יותר מן העזיבה (עי' מ"א ח', ירמיה י"ב ז', ולמן צ"ד י"ד), ומוסיף גם אל תעזבני:
