זכור - מבקש רחמיו וחסדיו שלא יגמלנו על מעשיו הקדמונים, שמנעוהו עד עתה להבין דרכי השם באמת, על כן אחריו חטאות ופשעי - הפשע שיצא הפושע מתחת הרשות והעד על כל דבר פשע
ומטעם כחסדך – בעבור כי אתה מקור החסד ומבוע הטוב, על כן אחריו טוב ופתחות הבי"ת בדרך שהוא דרך השם כאשר החל, דרכיך ה' הודיעני והנה יורה החטאים אי זה הדרך הישר והענוים ידריכם בדרכו וירגילם, עד שיהיה להם חוק ומשפט.
"זכור", בא בטענה כי בתחלת יצירת האדם השגיח עליו בתכלית הרחמים והחסד מבלי שהיה ראוי אליו כי הנעדר לא עבד את ה' עדיין, וכל הטוב שהשפיע ה' על האדם בראשית יצירתו היה חסד חנם מבלי קדימת מפעל ומעשה מהנוצר, וא"כ ראוי שתתמיד חסדך זה בלי הפסק אף שאיני ראוי לזה עפ"י מעשי, ואמר "רחמיך" נגד מה שהשלימו בכל איברי גופו בתכלית הרחמים בכל אבר ואבר, "וחסדיך" נגד כחות השכל והבינה שהוא מצד החסד למען ישיג גדולתו, וזה מגביל נגד שני הבקשות שבקש על עניני הגוף ועל עניני הנפש, וכל אלה "מעולם המה" ר"ל מעת היצירה:
