אלי אלי - פעמים כי בצרה היה.
וטעם אלי – בעבור עזבתני ותחסר מלת אלי כאילו הוא אומר אלי רחוק מישועתי הם דברי שאגתי, כמו שאגתי מנהמת לבי והוסיף דברי, בעבור היותו בן אדם.
"אלי", (חלק זה מתחלק לשני חלקים, תחלתו התאוננות על העזיבה והסתרת פנים) (ב' י"א), וסופו תפלה לה' שיושיעו (י"א-י"ז) אתה "אלי !" אשר אך אתה הוא "אלי", לא זולתך, אתה "אלי" מעולם, ועתה "למה עזבתני?" למה עזבתני באופן אשר אתה "רחוק מישועתי ורחוק מדברי שאגתי", ר"ל לא לבד שהתרחקת ממני עד שלא תהיה קרוב אלי להיות ישועתי בעת הצורך, התרחקת עוד יותר עד שלא תוכל לשמוע אף את דברי שאגתי, באופן שלא תדע מצרתי כלל, וזה התאוננות א' על העזיבה והסתרת פנים:
