אבן עזרא על תהלים כב
<< · אבן עזרא על תהלים · כב · >>
פסוק א[עריכה]
למנצח על אילת השחר - כאשר יראה כח עלות השחר.
ויש אומרים: כי הוא שם כלי ניגון וידענו כי יו"ד איילותי, כגבר אין איל בלא דגש, על כן הוא רחוק להיות אילת נגזרת מזאת הגזרה.
והנכון בעיני: כי הוא תחלת פיוט נעשה על דרך דברי חשק, כמו: אילת אהבים וזה המזמור על נועם ניגונו.
פסוק ב[עריכה]
אלי אלי - פעמים כי בצרה היה.
וטעם אלי – בעבור עזבתני ותחסר מלת אלי כאילו הוא אומר אלי רחוק מישועתי הם דברי שאגתי, כמו שאגתי מנהמת לבי והוסיף דברי, בעבור היותו בן אדם.
פסוק ג[עריכה]
אלהי - התימה כי אתה אלהי ואיך לא תענה?! והטעם: כי אין לי אלוה אחר מבלעדיך ולא אקרא רגע אחד ואדום, רק ולא דומיה לי.
פסוק ד[עריכה]
ואתה, תהלות ישראל - הבית ששם הארון, כדרך בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וכל זה בעבור היות יושב דבק עם תהלות - כי יש אומרים: כי טעם יושב - שאתה עומד ויושב קדם סלה.
כמו שוכן עד.
כמו: אתה ה' לעולם תשב ואתה תהלות ישראל, כדרך הוא תהלתך, והוא אלהיך.
ויש אומרים: כי אתה הנמצא בתוך תהלות ואתה הוא הקדוש המהולל, כדרך בקרבך קדוש.
פסוק ה[עריכה]
בך - כבר בטחו בך בהיותם בלא צרה היו לבטח ובעת צרתם שבטחו בך, תפלטמו.
פסוק ו[עריכה]
אליך - לבדך זעקו ולא נשענו על אחרים, על כן לא בושו.
פסוק ז[עריכה]
ואנכי - רחוק הוא שיאמר איש דעת על עצמו שאיננו איש, רק ידבר כנגד האויבים שהם יבזוהו ואיננו נחשב בעיניהם למאומה.
פסוק ח[עריכה]
כל - גזרות לעג קשורה לעולם עם למ"ד.
יפטירו בשפה - יפתחו כמו פטר רחם והבי"ת דרך צחות, כמו: לחמו בלחמי. ויתכן שתחסר מלה.
פסוק ט[עריכה]
גול - תאר השם כדמות פועל על משקל לחם חום, כי הגולל דבריו על השם כדרך: גול על ה' דרכך.
יפלטהו כי חפץ בו - השם כי טעה האומר, כי הגולל חפץ בשם והכתוב אמר: אם חפץ בנו ה' ורבים ככה.
פסוק י[עריכה]
גוחי - פועל או שם התאר, כמו גוזי מגזרת ותגח בנהרותיך כמו מוציאי, והזכיר זה כי הגולל על השם יצילהו, כי הנה הוא גוחי מבטן שאין דעת לנו ולא כח.
פסוק יא[עריכה]
עליך - הטעם עליך הושלכתי לא על שדי אמי כי אתה מאכילה ומאכיל אותי ואתה הנותן לי כח לקבל עד שאגדל, על כן אמר: אלי אתה.
פסוק יב[עריכה]
אל תרחק ממני - דרך צחות בשירים תרחק עם קרובה.
פסוק יג[עריכה]
סבבוני - טעם רבים מכל פאה.
אבירי בשן - כמו עגלי על דרך פרות הבשן.
כתרוני - מן כתר מלכות שהוא עגול.
פסוק יד[עריכה]
פצו - פתחו, כמו ופצתה האדמה ותחסר כ"ף מן אריה, על דרך: אש אוכלה הוא ואמר על אלה הפרים שהם טורפים כמו אריה ושואגים.
פסוק טו[עריכה]
כמים - דרך משל, מרוב הפחד היה כמים אשר לא יאספו כן נפזרו איבריו והתפרדו העצמות שהם מוסדי הגוף ונמס לבו בקרבו, כאילו סרה דעתו.
פסוק טז[עריכה]
יבש - ולא יוכל לדבר, על כן אמר אחד מהגאונים, כי כחי הפך חכי.
ולפי דעתי: בעבור היות ליחת התולדה הקושרת הכל המעמדת הגוף כינה הליחה בשם כח והנה יבש כאשר יקרה לזקן הבא בימים.
ומלקוחי - מגזרת ומלקחיה ואם איננו על משקלו.
ולעפר מות - לעפר בני מות, כמו גבורתך במלחמה.
ותשפתני – כמו: שפות הסיר.
פסוק יז[עריכה]
כי - יאמר כי סבבוהו צרים ואויבים אחרים שהם פחותים מהפרים ויותר מכעיסים, והם עדת מרעים.
וטעם כארי דבק עם הקיפוני שהקיפו כאריה.
ידי ורגלי – והזכיר ידי, כי בהם הוא נלחם ורגלי כי בהם יוכל לברוח.
פסוק יח[עריכה]
אספר - יש אומרים: כמו: אספרם מחול ירבון וכמוהו מי יספר שחקים בחכמה והטעם שהוא רזה ואין לו בשר.
והנכון בעיני: בעבור שהזכיר והתפרדו כל עצמותי אמר, כאשר אספר כמה עצמות יתפרדו ממני ישחקו אויבי, כמו לראוה בך.
ויתכן שהעצמות דרך משל לאנשיו שנבדלו ממנו בעת צרתו במלחמה.
פסוק יט[עריכה]
יחלקו - כפי מחשבת האויבים ודבריהם בעבור היותם בגדי מלוכה ולולא היותו מלך לא היה טעם בדבריו וזה רמז.
פסוק כ[עריכה]
ואתה, אילותי - השם ואל יעלה על לבך איך יקרא דוד, כי השם הוא איילותו ואורו וישעו ועזרתו וכל אלה מקדים, כי חפצו להגיד כח עליון שקבלו.
פסוק כא[עריכה]
הצילה מחרב - כנגד: עדת מרעים.
מיד כלב - כנגד כי סבבוני.
פסוק כב[עריכה]
הושיעני - כנגד אריה טורף ושואג.
וטעם יחידתי – בעבור היות כל נשמת אדם יחידה מתבודדת עם גופה מנשמת הכל ובהפרדה מגוייתה, אז תאסף אל הכל.
וטעם ומקרני ראמים – שהם חזקים מכל הקרנות ושמעתי בני איש אומרים: כי הראם יפיל עצמו מהר גבוה על קרניו ולא תשברנה, ורמים חסר אל"ף, כמו ברחוץ הליכי בחמה.
וטעם עניתני – כי כבר עשית לי חסד מצרה כזאת.
וטעם ומקרני – כאילו הייתי על קרניו. ויש אומרים: כי קרניו גבוהים מכל הקרנות, והעד: ותרם כראם קרני.
וטעם עניתני – כנגד אקרא יומם ולא תענה.
פסוק כג[עריכה]
אספרה - כנגד אספר כל עצמותי.
וטעם לאחי – לאנשי סודי.
ובתוך קהל אהללך - וזאת היא התהלה שאומר להם.
פסוק כד[עריכה]
יראי - וי"ו הללוהו שב אל שמך הנזכר למעלה ואלה יראי ה' מהגוים, על כן אין שם מלת, כל כמו: כל זרע יעקב.
ואמר לישראל גורו – שיהיו כלם יראים ואם תעוז ידם על אויביהם, יתנו העוז לשם.
פסוק כה[עריכה]
כי, ולא שקץ - הרחיק ושנא.
ענות - מגזרת עני. ויש אומרים: כמו: מענה לשון על משקל שבות.
פסוק כו[עריכה]
מאתך - אתה הוא הסבה והיעוד לתהלתי, כנגד ואהללך.
פסוק כז[עריכה]
יאכלו - הטעם שהענוים יאכלו וישמחו וישבעו מרוב השמחה, בראותם כי השם הושיע העני אשר אין עוזר לו.
וטעם יחי לבבכם – זה יאמר איש לרעהו כדרך ותחי רוח יעקב אביהם, כי לבו היה כמת.
פסוק כח[עריכה]
יזכרו - טעם אפסי ארץ, כי השומעים אף על פי שהם בקצה הארץ יזכרו זה הפלא שעשה השם וישובו לעבדו, ואלה אינם ענוים על כן אמר: כל משפחות גוים.
פסוק כט[עריכה]
כי - אז יודו כי לשם לבדו המלוכה וגם הכתוב הוא כמו והנבואה עודד הנביא שהטעם והנבואה נבואת עודד, ורבים כמוהו כאילו אמר: כי לה' המלוכה וה' מושל בגוים.
פסוק ל[עריכה]
אכלו - זה הפסוק כנגד יאכלו ענוים וישבעו כי דשני ארץ הם המתענגים בעולם הזה לאכול כל דשן.
ודשני ארץ - הפך ענוים והטעם אם יתעדנו בעולם הזה בסוף ובאחרית ימיהם ישתחוו למלך האוסף רוחם ואין כח בהם למרות, וככה לפניו יכרעו כל יורדי עפר.
וטעם: ונפשו לא חיה – על דרך: בנות צעדה עלי שור, כי אחד מהם לא יוכל לחיות נפשו וזה רמז כי תאבד נפשם בעולם הזה הפך הענוים, שכתוב בהם: יחי לבבכם לעד.
פסוק לא[עריכה]
זרע - וי"ו לפניו גם וי"ו יעבדנו שב אל כי לה' המלוכה.
והטעם: כמו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו.
וככה: בני עבדיך ישכנו ותחסר מלת אשר כמו עם לבבכם שלם כאילו הוא זרע אשר יעבדנו והם בני הענוים הנזכרים למעלה.
וטעם לדור – לדור הבא, על כן אחריו: יבואו, על דרך: דור הולך ודור בא.
פסוק לב[עריכה]
לעם נולד - הוא דור שלישי.
וטעם צדקתו – על דרך צדקתו עומדת לעד, גם בעולם הזה.