מ"ג תהלים יז טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים יז · טו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶ֑יךָ
  אֶשְׂבְּעָ֥ה בְ֝הָקִ֗יץ תְּמוּנָתֶֽךָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אני בצדק אחזה פניך" - לעתיד או בצדק אחזה פניך משפטי הוצא מלפניך והצדקות שבידי אחוז ובהם אחזה פניך

"אשבעה בהקיץ תמונתך" - אשבעה מראיית תמונתך בהקיץ המתים משנתם ל"א אשבעה מראות פניך בהקיץ המתים משנתם שהוא בדמות תמונתך שכן נאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם (שם ט)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אני" אהיה נבדל ממתים מחלד אלה, כי "בצדק אחזה פניך", אין עסקי בצרכי הגויה הכלה ואובדת רק אני אחזה פניך בצדק שאני עוסק בו, שבו אשלים את נפשי וע"י אתהלך לפני ה' לחזות אור פניו ולדבקה בו "אשבעה בהקיץ תמונתך", אני איני שבע בעוה"ז לא שביעת הבטן ולא שביעת הבנים, כמתים מחלד שאמר תמלא בטנם ישבעו בנים, רק אז "אשבעה עת יקיץ תמונתך", ימליץ כי תמונת ה' נמצא באדם, שהיא נפשו האלהית שהיא צלם אלהים ותמונתו, כי היא חלק אלוה ובה מצויר האלהית ותמונתו, רק שתמונת ה' הנמצא באדם היא ישינה כ"ז שהגוף חי, כי נרדמת בחיק הגויה, כמי שישן שהגם שהוא חי אין כחותיו פועלים ומתראים אז, כן כחותיה ופעולותיה האלהיים נעלמים אז ונרדמים, ואחר שתפשט את הגויה, אז תקיץ התמונה האלהית משינתה, והצלם האלהי ודמותו שהיא הנפש יתעורר ויקוץ, ואז אשבעה מעדן הנצחי ומפרי הצדק שעשיתי בעודי בחיים, אשר בו אחזה פניך, ואיני דומה כמתים מחלד שישבעו בעוה"ז מן הצפון להם לעוה"ב:


ביאור המילות

"תמונתך". היא אנדרטא של דבר, כמו תמונת כל סמל, כי הנפש היא ציור של חכמת אלהים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בצדק" - בעבור הצדק שעשיתי אזכה לחזות פניך ואשבעה ממראית תמונתך בעת בא זמן הקיצה הוא תחיית המתים כמ"ש ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו וגו' (דנייאל י"ב)