מלבי"ם על תהלים יז
<< · מלבי"ם על תהלים · יז · >>
פסוק א
ביאור המילות
פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
(ג-ד) "בחנת", "צרפתני". הצרוף הוא אחר הבחינה, כמו בחנני צרפה כליותי (לקמן כ"ו ב'), וכמ"ש בירמיה (ט' ו'):
"זמותי". הוא המעמיק במחשבה וזה ההבדל בינו ובין חשב, ורובו לרע, כי א"א שלא יעבר רע על מחשבתו, רק לא זמם במחשבה זאת, ורצונו לומר לא תמצא שהעמקתי במחשבתי דבר שאין ראוי להוציאו מפי, והוא מאמר חרוזי עם פסוק שאחריו, וזה סדרו, "בחנת לבי - פקדת לילה - צרפתני בל תמצא - זמותי בל יעבר פי - לפעולות אדם - בדבר שפתיך - אני שמרתי ארחות פריץ":פסוק ד
פסוק ה
ביאור המילות
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
- א) אלה שרצו להחטיאו ולהדיחו מיראת ה', מבקש שה' ישמרהו כאישון בת עין מפני הרשעים אשר זו שדוני, ר"ל ששודדים את זו (שהוא האישון בת עין) ממני, שרוצים לעור עיני, דהיינו להטותו מדרך האור אל החשך, וע"כ מבקש שכמו ששם ה' שמירות רבות על האישון בת עין, יען שהוא חלק זך ודק מלא פליאות ומאיר לכל הגויה, כן תשמר נפשי הזכה בת אלהים מלהכשל בחטא, "ובצל כנפיך תסתירני מפני אויבי אשר בנפש יקיפו עלי" מפני הבאים להרגני:
פסוק ט
ביאור המילות
"זו" מוסב על "אישון בת עין":
"בנפש יקיפו". לקחת נפשי:פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
ביאור המילות
פסוק יג
פסוק יד
- א) לאכול ולמלא בטנם,
- ב) "שישבעו בנים" לקיום מינם "והניחו יתרם ועשרם לעולליהם", כי לא ידאגו להשאיר דבר לשאריתם הנצחי ולהצלחת הנפש, רק ישבעו בעוה"ז מאכילה ומבנים. ואחרי מותם לא נשאר להם מאומה רק מה שיניחו עשרם (וגם יתרם כולל מותר האדם מן הבהמה) הכל יניחו לבניהם, כי הם יאבדו מבלי השארה וקיום אישי:
ביאור המילות
"ממתים". אנשים חלושים, מגביל נגד הרשע שהוא עריץ.
"מחלד". מציין העולם הזמני, ומ"ש מצהרים יקום חלד על צד המליצה.
"בחיים". הב' נמשך לשתים בחיים ובצפונך, "תמלא". נסתר לנקבה.פסוק טו
ביאור המילות
<< · מלבי"ם על תהלים · יז · >>