עם טעמים:
לְמַ֥עַן אֲסַפְּרָ֗ה כׇּֽל־תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ בְּשַׁעֲרֵ֥י בַת־צִיּ֑וֹן אָ֝גִ֗ילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
ובאמרו: כל תהלתיך, ובמקום אחר (תהלים קו ב) אומר: ימלל גבורות יי'? דוד אמר אספרה כל תהלתיך.
על כל הצרות שעברו עליו נתן שבח והודעה לאל שהצילו מהאויבים; וכאשר בא לספר הנסים שעשה לישראל בכל דור ודור אמר: מי ישמיע כל תהלתו? וכן היחיד לבדו, הנסים שעושה הקדוש ברוך הוא עמו מטובות וחסדים לא יוכל לספר, כמו שאמר (שם מ ו): אגידה ואדברה עצמו מספר.
כי פעמים יעשה האל יתברך נס עם האדם ולא ידע עד אחר זמן שיתבונן בו.
וכן אמרו רבותינו, זכרם לברכה (בבלי נדה לא א): בעל הנס אינו מכיר בנסו.
וכאשר אמר דוד: כל תהלתיך, אמר על הנסים שעשה עמו הגלוים והידועים לכל במלחמת האויבים.
"למען אספרה כל תהלתיך", שעל ידי כן אוכל לספר בפעם אחד כל התהלות באשר עשה לי נסים הרבה (כי כ"ז שעדיין יש לי מעיקים אחרים לא אוכל לספר רק מקצת תהלותיו ונס פרטי), וכן למען "אגילה בישועתך", שיש הבדל בין גיל לשמחה, שהגיל מורה ששמח על דבר טוב שהתחדש, ובזה שתעשה לי ישועות חדשות אגיל בגיל חדשה ואודה לך שיר חדש:
(יד) "חננני ה' ראה עניי" כו'. רוח הקדש תשיב אמריה, כאילו ישראל סובלי הגלות מדברים ואומרים "חננני ה'" חנינה כפולה שהוא בישועת השכינה ובישועת ישראל. ומה שאני עושה עיקר אינו על עצמי שאוושע מעניי, כי הלא גלותי היא לטובתי להנצל מגהינם, כי על כן אברהם בירר לנו את המלכיות (בראשית רבה מד כא), אך העיקר הוא על ישועתך, וזהו אומרו "ראה" ה' כי "עניי" אשר לי "משונאי" המשעבדים אותי, אותו העוני הוא "מרוממי משערי מות", כי במקום גהינם לבל אכנס בשערי גהינם היו לי הגליות, כמו שאמרו ז"ל (שם) שאמר לאברהם הוא יתברך יבחר לבניו בין גהינם לגליות, ובחר בגליות. אך מה שאני שש ושמח, הוא (טו) "בישועתך", היא תשועת השכינה. לא על הנוגע אלי, כי אם על הנוגע אל כבודך, שהוא "למען אספרה" אז "תהלתך" כו', אשר תגלה ותראה אז, הוא כי "אגילה בישועתך" ולא על הנוגע אלי. ובזאת אני בוטח, על דרך (בבא קמא צב א) כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, כך בעשותי עיקר מתשועת השכינה אוושע אני גם כן:
