מ"ג תהלים ז ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים ז · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־גָּ֭מַלְתִּי שֽׁוֹלְמִ֥י רָ֑ע
  וָאֲחַלְּצָ֖ה צֽוֹרְרִ֣י רֵיקָֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם גמלתי שולמי רע" - אם גמלתיו כגמולו

"ואחלצה צוררי ריקם" - שיחתי את חליצתו בכרתי את כנף מעילו אם להשחית ולחלצו ולהעמידו ריקם ובשנאה עשיתי אלא להודיעו שהיה מסור בידי להרגו ולא הרגתיו ואחלצה ל' הפשטה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"האם גמלתי את שולמי" ואיש שלומי "רע", במה "שאחלצה" חלוצים ללחום נגד "צוררי ריקם", נגד הצורר אותי לחנם על דבר ריק, הכי ראוי כי.


ביאור המילות

"שולמי". איש שלומי, "ואחלצה". מענין חלוצי צבא, ומלת "ריקם". משמש כמלת חנם, כמו הבוגדים ריקם, ר"ל על דבר ריק:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואחלצה" - הלא אף בעת שהיה צר עלי לרדוף אחרי בחנם על לא חמס יקרה עוד נפשו בעיני והוצאתיו מן המיתה כי הצלתיו מיד אנשי אשר בקשו להרגו כמ"ש בשמואל א' וכאומר והנה בעבור זה כרתי מעילו להודיעו זאת שהיה מסור בידי ולא שלחתי בו יד

"אם גמלתי" - בעוד שהיה שאול איש שלומי וכי גמלתיו אז רעה תחת טובה כאשר חשב הוא שאני לו לאויב

מצודת ציון

"ואחלצה" - אוציא ואשלוף

"צוררי" - מלשון אויב

"ריקם" - רצה לומר בחנם

<< · מ"ג תהלים · ז · ה · >>