מ"ג שמות כו כד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהיו תאמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת כן יהיה לשניהם לשני המקצעת יהיו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְיִהְיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִם֮ מִלְּמַ֒טָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיהוֹן מַכְוְנִין מִלְּרַע וְכַחְדָּא יְהוֹן מַכְוְנִין עַל רֵישֵׁיהוֹן בְּעִזְקְתָא חֲדָא כֵּן יְהֵי לְתַרְוֵיהוֹן לְתַרְתֵּין זָוְיָין יְהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִיהוֹן מִזַוְוגִין מִלְּרַע וְכַחֲדָא יְהוֹן מְזַוְוגִין עַל רֵישֵׁיהוֹן בְּעִזְקָתָא חֲדָא הֵיכְדֵין יְהֵי לְתַרְוֵיהוֹן לִתְּרֵין זִיוְויָן יְהוֹן: |
רש"י
"ויחדו יהיו תמים" - כמו תאומים
"על ראשו" - של קרש
"אל הטבעת האחת" - כל קרש וקרש היה חרוץ מלמעלה ברחבו שני חריצין בשני צדיו כדי עובי טבעת ומכניסו בטבעת אחת נמצא מתאים לקרש שאצלו אבל אותן טבעות לא ידעתי אם קבועות הן אם מטולטלות ובקרש שבמקצוע היתה טבעת בעובי הקרש (נראה כי מלות הדרומי והצפוני אלמטה קאי ור"ל שהדרומי והצפוני וראש קרש כו' נכנס לתוכו ומה שכתב היתה טבעת בעובי הקרש ר"ל בעובי קרש המערבי ודוק) הדרומי והצפוני וראש קרש המקצוע שבסדר מערב נכנס לתוכו נמצאו שני הכתלים מחוברים
"כן יהיה לשניהם" - לשני הקרשים שבמקצוע לקרש שבסוף צפון ולקרש המערבי וכן לשני המקצועות
ושני קרשים למקצועות וגו׳ ויהיו תואמים מלמטה. מה שפירש"י וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו וכו׳ - וא״ת והא פרש״י לעיל שכל הקרשים היו כן נחרצים. וי״ל דדיוקו דרש״י לעיל מהכא הוא, דאי לאו הקרשים המקצעות ה׳׳א שאין חורצין הקרשים אלא מג׳ צדדים כדי שיהיו משולבות אשה חל אחותה אבל בצד הפנים או החוץ היו האדנים בולטין, כי מאי אכפת לן, אבל מאחר שבקרשים החיצונים א״א לעשות שיהיו תמים מלמטה כ"א יחריצו מכל צד, ה"ה ממילא שיהיו שארי הקרשים כן, כי בודאי כל האדנים שוים הם לכן פרש״י כאן כן.
ובקרש שבמקצוע היה טבעת כולי עד וראש קרש המקצוע שבסדר מערב נכנס לתוכו - פירוש דאמה מזו ואמה מזו באות כנגד עובי הקרש הצפון והדרום, הלכך היה הטבעת בתוך עובי הקרש שבצפון ושבדרום, ונכנס בתוך ראש הקרש המקצוע שבסדר מערב:
כן יהיה לשניהם לשני הקרשים שבמקצוע לקרש שבראש צפון וכו' - מדכתיב "יהיה" יתירא, על כרחך כן יהיה לשניהם דבור לעצמו, ורצה לומר כמו שכל הקרשים היו חרוצים למעלה ברחבו שני חריצים מפני הטבעות, כן יהיה לשניהם לקרש שבסוף צד צפון והקרש המערבי הדבוק לו. 'וכן לשני המקצועות' יהיה גם כן דבור בפני עצמו הוא, רצה לומר כמו זה הדרך יהיה לשני המקצועות, שהם מקצוע צפונית מערבית ומקצוע דרומית מערבית, ובזה יהיו כל הקרשים קשורים זה בזה:
פירושים אחרים
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים – כְּמוֹ תְּאוֹמִים.
עַל רֹאשׁוֹ – שֶׁל קֶרֶשׁ.
אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת – כָּל קֶרֶשׁ וָקֶרֶשׁ הָיָה חָרוּץ מִלְּמַעְלָה בְּרָחְבּוֹ, שְׁנֵי חֲרִיצִין בִּשְׁנֵי צִדָּיו כְּדֵי עֳבִי טַבַּעַת, וּמַכְנִיסוֹ בְּטַבַּעַת אַחַת; נִמְצָא מַתְאִים לַקֶּרֶשׁ שֶׁאֶצְלוֹ. אֲבָל אוֹתָן טַבָּעוֹת, לֹא יָדַעְתִּי אִם קְבוּעוֹת הֵן, אִם מְטֻלְטָלוֹת. וּבַקֶּרֶשׁ שֶׁבַּמִּקְצוֹעַ הָיְתָה טַבַּעַת בָּעֳבִי הַקֶּרֶשׁ הַדְּרוֹמִי וְהַצְּפוֹנִי, וְרֹאשׁ קֶרֶשׁ הַמִּקְצוֹעַ שֶׁבְּסֵדֶר מַעֲרָב נִכְנַס לְתוֹכוֹ, נִמְצְאוּ שְׁנֵי הַכְּתָלִים מְחֻבָּרִים.
כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם – לִשְׁנֵי הַקְּרָשִׁים שֶׁבַּמִּקְצוֹעַ, לַקֶּרֶשׁ שֶׁבְּסוֹף צָפוֹן וְלַקֶּרֶשׁ הַמַּעֲרָבִי, וְכֵן לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת.
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
חזקוני
• לפירוש "חזקוני" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
בבטן אחת, וכן שני אדנים לקרש אחד יהיו תואמים ושוים במלאכתם, ויחדיו יהיו תמים על ראשו של קרש אל הטבעת האחת, כל קרש היה חרוץ למעלה ברחבו שני חריצין בשני צדיו כדי עובי טבעת ומכניסו בטבעת אחת נמצא מתאים לקרש שבצדו כן פרש"י, ובברייתא דמלה"מ היה חורץ את הקרש מלמעלה אצבע מכאן ואצבע מכאן ונותנו בתוך טבעת של זהב כדי שלא יהיו נפרדים זה מזה שנאמר ויחדיו יהיו תמים על ראשו שאין ת"ל אל הטבעת האחת ומת"ל אל הטבעת האחת מקום שנותנים את הבריח, ועפ"ז פי' הרמב"ן שמ"ש אל הטבעת האחת קאי על טבעות הבריחים שיזכר למטה שיגיע החריץ עד הטבעת הקבועה בקרש להכניס בו הבריח העליון, וזה כוונת הכתוב באמרו אל הטבעת האחת, ולא הזכיר במה יחברם אם בטבעות אם בחשוקים עכ"ד, והוא דוחק גדול, למה הזכיר עומק החריץ שלא זכר כן בשום מקום, ולא הזכיר במה יחברם, ועוד שמבואר בברייתא דמדות שטבעות של הבריח היו רחוקים משפת הקרש רביע אמה, וא"כ לא היה חורץ במקום הטבעת כי היה חורץ בקצה הקרש, ולדעתי ברייתא דמלה"מ מפרש כפשוטו, שמ"ש יהיו תמים אל הטבעת כוון אל הטבעת שמחבר שני הקרשים הסמוכים זל"ז, רק שק"ל למה אמר אל הטבעת האחת, דפשיטא שטבעת אחת חברה שני קרשים, ופי' שאם לא יאמר האחת רק אל הטבעת נטעה שר"ל הטבעת הידועה שהכניסו בה את הבריח העליון שהיו שתי טבעות בכל קרש ונטעה שהיו הטבעות האלה בשפת הקרש, ושמשו שני דברים להעביר בו את הבריח וגם לשומו בחריץ שחבר את שני הקרשים, לכן אמר אל הטבעת האחת להוציא טבעת הבריח שהיו שתי טבעות בכל קרש, כי טבעת זו שבא לחבר שני הקרשים היו רק אחת בקרש, באמת יש פלוגתא בזה, שבברייתא דמלה"מ משמע שטבעות הבריחים היה אחת בכל קרש באמצעו של קרש, וברייתא דמדות אומר שהיו ב' טבעות בכל קרש, וי"ל שברייתא דכאן אזלא למ"ד שהיו שתי טבעות בכל קרש ואתמעט טבעת הבריח ממ"ש האחת, ומזה מבואר שגם מה שחרץ את הקרשים לחברם היה במקום שנותן שם את הבריח למעלה, מדהוצרך ללמד שלא יחברם ע"י טבעת של הבריח מבואר שהיו באותו מקום ששם נותנים את הבריח, ושם היה בקרש שתי טבעות באותו גובה לצורך הבריח, ועשה עוד טבעת אחת שמכניסו בחריצים שחרץ בצדי הקרשים על כל עבים אצבע וחבר שני הקרשים וכפרש"י ז"ל. כן יהיה לשניהם. ר"ל שלכל שני קרשים שעומדים זה אצל זה היה צריך שיהיו תואמים מלמטה ולא יפריד האדן ביניהם, או שע"י שלא יהיה שווי בין האדנים יצא אחד לחוץ ואחד לפנים, ושיהיו תמים אל ראשו ע"י טבעת המחברם, וכן יהיה לשני המקצועות בין שיהיו תואמים למטה, בין שיתחברו קרש המקצוע אל קרש שאצלו ע"י טבעת שנותן בהצפוני בחריץ שבעביו ובהמערבי בחריץ שברחבו, והרמב"ן כתב שפשט הכתוב מדבר רק
מקרשי המקצועות לבדם, וז"א שא"כ היל"ל כן יהיה לשני קרשי המקצועות, ולמה כפל לשניהם לשני קרשי, וע"כ שמוסב על כל הקרשים שהענין מדבר בכולם: