מפרשי רש"י על שמות כו כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שמות כו:


כד


פסוק

(כד) וְיִהְיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ.

רש"י

"ויהיו תאמים מלמטה" - כל הקרשים תואמים זה לזה מלמטה שלא יפסיק עובי שפת שני האדנים ביניהם להרחיקן זו מזו כמו שפירשתי שיהיו צירי הידות חרוצים מצדיהן שיהא רוחב הקרש בולט לצדיו חוץ לידי הקרש לכסות את שפת האדן וכן הקרש שאצלו ונמצאו תואמים זה לזה וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו בעביו כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם

"ויחדו יהיו תמים" - כמו תאומים

"על ראשו" - של קרש

"אל הטבעת האחת" - כל קרש וקרש היה חרוץ מלמעלה ברחבו שני חריצין בשני צדיו כדי עובי טבעת ומכניסו בטבעת אחת נמצא מתאים לקרש שאצלו אבל אותן טבעות לא ידעתי אם קבועות הן אם מטולטלות ובקרש שבמקצוע היתה טבעת בעובי הקרש (נראה כי מלות הדרומי והצפוני אלמטה קאי ור"ל שהדרומי והצפוני וראש קרש כו' נכנס לתוכו ומה שכתב היתה טבעת בעובי הקרש ר"ל בעובי קרש המערבי ודוק) הדרומי והצפוני וראש קרש המקצוע שבסדר מערב נכנס לתוכו נמצאו שני הכתלים מחוברים

"כן יהיה לשניהם" - לשני הקרשים שבמקצוע לקרש שבסוף צפון ולקרש המערבי וכן לשני המקצועות

מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)

עריכה

ויהיו תואמים מלמטה. ויהיו כל הקרשים תואמים זה לזה מלמטה - אמר 'כל הקרשים' שהם של צפון ושל דרום ושל מערב, שלא תאמר דאקרשי מערב בלבד הסמוכין לו קאמר:

וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו בעביו כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי - אף על פי שכל קרשי המשכן גם כן היו חרוצים לרחבן בעביין לצד פנים ולצד חוץ, כדי לכסות שפתי האדנים מבפנים ומבחוץ, שיהיו שטחי הקרשים שוים עם שטחי האדנים מבפנים ומבחוץ, כמו שכתב רש"י למעלה גבי "שתי ידות לקרש האחד 'וידות הקרש הנכנסות בחלל האדנים חרוצות משלשה צידיהן, רוחב החריץ כעובי שפת האדן, שיכסה הקרש את כל ראש האדן'", ש'משלשת צידיהן' הן הצד הפנימי והצד החיצון בעביין של קרשים, והצד שבסוף רוחב הקרש. מכל מקום, קרש המקצוע לא היה חרוץ בעביו מכאן ומכאן, כדי לכסות שתי שפתי האדן, שיהיו שפתי הקרש ושטחי האדן שוות, כמו בשאר הקרשים, אלא היה חרוץ בעביו מצדו האחד בלבד הדבק עם רוחב הקרש הצפוני והדרומי, כדי לכסות השפה של האדן של המקצוע אשר היא דבקה, עם שפת האדן של הקרש הצפוני והדרומי, שלא יפרידו האדנים בין קרש המקצוע ובין קרש הצפוני והדרומי, ולכן יהיה מאמר 'כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם' הוא ההבדל שבין קרש המקצוע ובין שאר הקרשים, שהחריץ שהיה בעובי קרש המקצוע היה כנגד חריץ של צד קרש הצפוני כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם, ואלו החריץ שהיה בעובי שאר הקרשים לא היה כנגד החריץ של קרש שבצדו, אלא כנגד פנים וכנגד חוץ, (ועוד) שהחריץ שבעובי קרש המקצוע היה כדי שלא יפרידו האדנים בין קרש לקרש, ואלו החריץ שהיה בעובי שאר הקרשים, לא היה רק כדי שיהיו שטחי האדנים ושטחי הקרשים שוים, ולא יהיו עודפים זה לזה:


דבק טוב (כל הפרק)

עריכה

אל הטבעת האחת. - פרש"י לא ידעתי אם קבוע הן - ר"ל שקבוע תמיד שם הטבעת (אם מטולטלות) - ר"ל שמביאין בכל פעם שזוקפין הקרשים מחוברין בקרשים. וא"ת באמת למה מסתפק רש"י י"ל דהכתוב משמע לשון עתיד, משא"כ בכל מלאכת המשכן, לכן מסתפק שמא פירושו לעתיד כלומר אינן מזומנין רק מביאין בכל פעם, או שמא פירושו יהיו כן תמיד דברים:

ושני קרשים למקצועות וגו׳ ויהיו תואמים מלמטה. מה שפירש"י וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו וכו׳ - וא״ת והא פרש״י לעיל שכל הקרשים היו כן נחרצים. וי״ל דדיוקו דרש״י לעיל מהכא הוא, דאי לאו הקרשים המקצעות ה׳׳א שאין חורצין הקרשים אלא מג׳ צדדים כדי שיהיו משולבות אשה חל אחותה אבל בצד הפנים או החוץ היו האדנים בולטין, כי מאי אכפת לן, אבל מאחר שבקרשים החיצונים א״א לעשות שיהיו תמים מלמטה כ"א יחריצו מכל צד, ה"ה ממילא שיהיו שארי הקרשים כן, כי בודאי כל האדנים שוים הם לכן פרש״י כאן כן.

ועוד י"ל דשארי קרשים יוכל להיות שהיו לצד פנים ובחוץ רק לנוי, כי לא צריכין לשום דבר, ואין מן ההכרח שהיו עשויים כן, אבל אלו ב׳ המקצעות אם כן יהיו נעשים כן כדי שיהיו תמים ומשולבות לקרשים לצד דרום ולצד צפון, לכן הוצרך רש"י כאן לפרש כן :

מנחת יהודה (כל הפרק)

עריכה

אם קבועות הן - רצה לומר אם היו טבעות קבוע באחד מן הקרשים שמחברין הקרשים והטבעות יחד:

ובקרש שבמקצוע היה טבעת כולי עד וראש קרש המקצוע שבסדר מערב נכנס לתוכו - פירוש דאמה מזו ואמה מזו באות כנגד עובי הקרש הצפון והדרום, הלכך היה הטבעת בתוך עובי הקרש שבצפון ושבדרום, ונכנס בתוך ראש הקרש המקצוע שבסדר מערב:

כן יהיה לשניהם לשני הקרשים שבמקצוע לקרש שבראש צפון וכו' - מדכתיב "יהיה" יתירא, על כרחך כן יהיה לשניהם דבור לעצמו, ורצה לומר כמו שכל הקרשים היו חרוצים למעלה ברחבו שני חריצים מפני הטבעות, כן יהיה לשניהם לקרש שבסוף צד צפון והקרש המערבי הדבוק לו. 'וכן לשני המקצועות' יהיה גם כן דבור בפני עצמו הוא, רצה לומר כמו זה הדרך יהיה לשני המקצועות, שהם מקצוע צפונית מערבית ומקצוע דרומית מערבית, ובזה יהיו כל הקרשים קשורים זה בזה:

פירושים ממפרשים אחרים

חזקוני

"אל הטבעת האחת" - פירש רש"י ’ובקרש שבמקצוע היו הטבעות בעובי הקרש הדרומי והצפוני כו'‘. כלומר קרש המקצוע היה חרוץ בראשו ברחבו ובתוך עביו כשיעור החרוץ שבראש הקרש הצפוני והדרומי: