מפרשי רש"י על שמות כו כד
| מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ו • פסוק כ"ד |
• א • ה • יג • טו • יז • כד • כו • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִם֮ מִלְּמַ֒טָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃
רש"י
"ויהיו תאמים מלמטה" - כל הקרשים תואמים זה לזה מלמטה שלא יפסיק עובי שפת שני האדנים ביניהם להרחיקן זו מזו כמו שפירשתי שיהיו צירי הידות חרוצים מצדיהן שיהא רוחב הקרש בולט לצדיו חוץ לידי הקרש לכסות את שפת האדן וכן הקרש שאצלו ונמצאו תואמים זה לזה וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו בעביו כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם
"ויחדו יהיו תמים" - כמו תאומים
"על ראשו" - של קרש
"אל הטבעת האחת" - כל קרש וקרש היה חרוץ מלמעלה ברחבו שני חריצין בשני צדיו כדי עובי טבעת ומכניסו בטבעת אחת נמצא מתאים לקרש שאצלו אבל אותן טבעות לא ידעתי אם קבועות הן אם מטולטלות ובקרש שבמקצוע היתה טבעת בעובי הקרש (נראה כי מלות הדרומי והצפוני אלמטה קאי ור"ל שהדרומי והצפוני וראש קרש כו' נכנס לתוכו ומה שכתב היתה טבעת בעובי הקרש ר"ל בעובי קרש המערבי ודוק) הדרומי והצפוני וראש קרש המקצוע שבסדר מערב נכנס לתוכו נמצאו שני הכתלים מחוברים
"כן יהיה לשניהם" - לשני הקרשים שבמקצוע לקרש שבסוף צפון ולקרש המערבי וכן לשני המקצועות
רש"י מנוקד ומעוצב
וְיִהְיוּ – כָּל הַקְּרָשִׁים תּוֹאֲמִים זֶה לָזֶה מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא יַפְסִיק עֳבִי שְׂפַת שְׁנֵי הָאֲדָנִים בֵּינֵיהֶם לְהַרְחִיקָן זוֹ מִזּוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁיִּהְיוּ צִירֵי הַיָּדוֹת חֲרוּצִים מִצִּדֵּיהֶן, שֶׁיְּהֵא רֹחַב הַקֶּרֶשׁ בּוֹלֵט לְצִדָּיו חוּץ לִידֵי הַקֶּרֶשׁ לְכַסּוֹת אֶת שְׂפַת הָאֶדֶן, וְכֵן הַקֶּרֶשׁ שֶׁאֶצְלוֹ, וְנִמְצְאוּ תּוֹאֲמִים זֶה לָזֶה. וְקֶרֶשׁ הַמִּקְצוֹעַ שֶׁבְּסֵדֶר הַמַּעֲרָב – חָרוּץ לְרָחְבּוֹ בְּעָבְיוֹ כְּנֶגֶד חָרִיץ שֶׁל צַד קֶרֶשׁ הַצְּפוֹנִי וְהַדְּרוֹמִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִידוּ הָאֲדָנִים בֵּינֵיהֶם.
וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים – כְּמוֹ תְּאוֹמִים.
עַל רֹאשׁוֹ – שֶׁל קֶרֶשׁ.
אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת – כָּל קֶרֶשׁ וָקֶרֶשׁ הָיָה חָרוּץ מִלְּמַעְלָה בְּרָחְבּוֹ, שְׁנֵי חֲרִיצִין בִּשְׁנֵי צִדָּיו כְּדֵי עֳבִי טַבַּעַת, וּמַכְנִיסוֹ בְּטַבַּעַת אַחַת; נִמְצָא מַתְאִים לַקֶּרֶשׁ שֶׁאֶצְלוֹ. אֲבָל אוֹתָן טַבָּעוֹת, לֹא יָדַעְתִּי אִם קְבוּעוֹת הֵן, אִם מְטֻלְטָלוֹת. וּבַקֶּרֶשׁ שֶׁבַּמִּקְצוֹעַ הָיְתָה טַבַּעַת בָּעֳבִי הַקֶּרֶשׁ הַדְּרוֹמִי וְהַצְּפוֹנִי, וְרֹאשׁ קֶרֶשׁ הַמִּקְצוֹעַ שֶׁבְּסֵדֶר מַעֲרָב נִכְנַס לְתוֹכוֹ, נִמְצְאוּ שְׁנֵי הַכְּתָלִים מְחֻבָּרִים.
כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם – לִשְׁנֵי הַקְּרָשִׁים שֶׁבַּמִּקְצוֹעַ, לַקֶּרֶשׁ שֶׁבְּסוֹף צָפוֹן וְלַקֶּרֶשׁ הַמַּעֲרָבִי, וְכֵן לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת.
מפרשי רש"י
ויהיו תואמים מלמטה. ויהיו כל הקרשים תואמים זה לזה מלמטה - אמר 'כל הקרשים' שהם של צפון ושל דרום ושל מערב, שלא תאמר דאקרשי מערב בלבד הסמוכין לו קאמר: וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו בעביו כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי - אף על פי שכל קרשי המשכן גם כן היו חרוצים לרחבן בעביין לצד פנים ולצד חוץ, כדי לכסות שפתי האדנים מבפנים ומבחוץ, שיהיו שטחי הקרשים שוים עם שטחי האדנים מבפנים ומבחוץ, כמו שכתב רש"י למעלה גבי "שתי ידות לקרש האחד 'וידות הקרש הנכנסות בחלל האדנים חרוצות משלשה צידיהן, רוחב החריץ כעובי שפת האדן, שיכסה הקרש את כל ראש האדן'", ש'משלשת צידיהן' הן הצד הפנימי והצד החיצון בעביין של קרשים, והצד שבסוף רוחב הקרש. מכל מקום, קרש המקצוע לא היה חרוץ בעביו מכאן ומכאן, כדי לכסות שתי שפתי האדן, שיהיו שפתי הקרש ושטחי האדן שוות, כמו בשאר הקרשים, אלא היה חרוץ בעביו מצדו האחד בלבד הדבק עם רוחב הקרש הצפוני והדרומי, כדי לכסות השפה של האדן של המקצוע אשר היא דבקה, עם שפת האדן של הקרש הצפוני והדרומי, שלא יפרידו האדנים בין קרש המקצוע ובין קרש הצפוני והדרומי, ולכן יהיה מאמר 'כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם' הוא ההבדל שבין קרש המקצוע ובין שאר הקרשים, שהחריץ שהיה בעובי קרש המקצוע היה כנגד חריץ של צד קרש הצפוני כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם, ואלו החריץ שהיה בעובי שאר הקרשים לא היה כנגד החריץ של קרש שבצדו, אלא כנגד פנים וכנגד חוץ, (ועוד) שהחריץ שבעובי קרש המקצוע היה כדי שלא יפרידו האדנים בין קרש לקרש, ואלו החריץ שהיה בעובי שאר הקרשים, לא היה רק כדי שיהיו שטחי האדנים ושטחי הקרשים שוים, ולא יהיו עודפים זה לזה:
[ז] וקרש שבמקצוע שבסדר המערב היה חרוץ לרחבו כו'. אף על גב שכל הקרשים היו חרוצים בפנים ומצד החוץ כמו קרש שבמקצוע, מכל מקום תולה זה בקרש שבמקצוע, לפי שהוא הגורם כל זה, כמו שנתבאר למעלה (סוף אות ו), שאם לא היה הקרש שבמקצוע לא היה צריך כלל לחרוץ, ומשום קרש המקצוע היה צריך, שאם לא כן לא היו מתחברים הקרש שבסוף צפון ודרום אל קרשי המקצועות, שהיו שפתי האדנים מפסיקין ביניהם, והיה צריך לעשות חריץ לכסות שפתי האדן בפנים עד שיתחברו, וכאשר היה נעשה חריץ בקרש שבסוף צפון ודרום היה צריך לעשות כלם כך, שהקרשים והאדנים שוים היו בשעור אחד, ודבר זה פשוט. והרא"ם האריך בזה, וכל דבריו אין צריך, ואין ממש: [ח] וכן יהיה לשניהם לקרשים שבמקצוע לקרש שבסוף צפון וכו'. דאין לפרש דקאי על שני המקצועות, דהיינו שני המקצועות שהיו במערב, דזה כתיב אחריו "לשני המקצועות". ואין לפרש דפירוש הוא דמפרש, "כן יהיה לשניהם", ואיזה שניהם - "לשני המקצועות", דאם כן לא הוי למכתב עוד "יהיו", אלא פירוש "כן יהיה לשניהם" היינו קרשים שבמקצוע, לקרש שבסוף צפון ודרום. ואחר כך אמר "כן יהיה לשני המקצועות", רוצה לומר דכך יהיה לכל אחד משני קרשים שבמקצוע, קרש שבמקצוע מערב עם קרש שבסוף צפון, וקרש שבמקצוע מערב עם קרש שבסוף דרום. אלא דקשה, דכתיב "לשני המקצועות יהיו", דמאי לשון רבים שייך בזה, דהוי למכתב 'לשני המקצועות יהיה', כדכתיב "כן יהיה לשניהם", אבל לפי פשוטו נראה דלא איירי רק בקרשי המקצוע, וכך פירושו; "כן יהיה לשניהם", רוצה לומר לשני קרשים שהם במקצוע שיהיו "אל טבעת האחת". "לשני המקצועות יהיו" פירושו שני הקרשים יהיו למקצועות המשכן, כלומר שיהיו שני קרשים אלו מקצועות המחברים הצדדים יחד, שכל מקצוע מחבר את הצדדין. וכך הוא תרגום אונקלוס:
אל הטבעת האחת. - פרש"י לא ידעתי אם קבוע הן - ר"ל שקבוע תמיד שם הטבעת (אם מטולטלות) - ר"ל שמביאין בכל פעם שזוקפין הקרשים מחוברין בקרשים. וא"ת באמת למה מסתפק רש"י י"ל דהכתוב משמע לשון עתיד, משא"כ בכל מלאכת המשכן, לכן מסתפק שמא פירושו לעתיד כלומר אינן מזומנין רק מביאין בכל פעם, או שמא פירושו יהיו כן תמיד דברים:
ושני קרשים למקצועות וגו׳ ויהיו תואמים מלמטה. מה שפירש"י וקרש המקצוע שבסדר המערב חרוץ לרחבו וכו׳ - וא״ת והא פרש״י לעיל שכל הקרשים היו כן נחרצים. וי״ל דדיוקו דרש״י לעיל מהכא הוא, דאי לאו הקרשים המקצעות ה׳׳א שאין חורצין הקרשים אלא מג׳ צדדים כדי שיהיו משולבות אשה חל אחותה אבל בצד הפנים או החוץ היו האדנים בולטין, כי מאי אכפת לן, אבל מאחר שבקרשים החיצונים א״א לעשות שיהיו תמים מלמטה כ"א יחריצו מכל צד, ה"ה ממילא שיהיו שארי הקרשים כן, כי בודאי כל האדנים שוים הם לכן פרש״י כאן כן.
ועוד י"ל דשארי קרשים יוכל להיות שהיו לצד פנים ובחוץ רק לנוי, כי לא צריכין לשום דבר, ואין מן ההכרח שהיו עשויים כן, אבל אלו ב׳ המקצעות אם כן יהיו נעשים כן כדי שיהיו תמים ומשולבות לקרשים לצד דרום ולצד צפון, לכן הוצרך רש"י כאן לפרש כן :
אם קבועות הן - רצה לומר אם היו טבעות קבוע באחד מן הקרשים שמחברין הקרשים והטבעות יחד:
ובקרש שבמקצוע היה טבעת כולי עד וראש קרש המקצוע שבסדר מערב נכנס לתוכו - פירוש דאמה מזו ואמה מזו באות כנגד עובי הקרש הצפון והדרום, הלכך היה הטבעת בתוך עובי הקרש שבצפון ושבדרום, ונכנס בתוך ראש הקרש המקצוע שבסדר מערב:
כן יהיה לשניהם לשני הקרשים שבמקצוע לקרש שבראש צפון וכו' - מדכתיב "יהיה" יתירא, על כרחך כן יהיה לשניהם דבור לעצמו, ורצה לומר כמו שכל הקרשים היו חרוצים למעלה ברחבו שני חריצים מפני הטבעות, כן יהיה לשניהם לקרש שבסוף צד צפון והקרש המערבי הדבוק לו. 'וכן לשני המקצועות' יהיה גם כן דבור בפני עצמו הוא, רצה לומר כמו זה הדרך יהיה לשני המקצועות, שהם מקצוע צפונית מערבית ומקצוע דרומית מערבית, ובזה יהיו כל הקרשים קשורים זה בזה: