מפרשי רש"י על שמות כו כו
| מפרשי רש"י על שמות • פרק כ"ו • פסוק כ"ו |
• א • ה • יג • טו • יז • כד • כו • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְעָשִׂ֥יתָ בְרִיחִ֖ם עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽד׃
רש"י
"בריחם" - כתרגומו עברין ובלע"ז אשפרי"ש (קוועריגעל)
"חמשה לקרשי צלע המשכן" - אלו ה' ג' הן אלא שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות זה מבריח עד חצי הכותל וזה מבריח עד חצי הכותל זה נכנס בטבעת מצד זה וזה נכנס בטבעת מצד זה עד שמגיעין זה לזה נמצא שהעליון ותחתון שנים שהן ארבע אבל האמצעי ארכו כנגד כל הכותל ומבריח מקצה הכותל ועד קצהו שנא' והבריח התיכון וגו' מבריח מן הקצה אל הקצה שהעליונים והתחתונים היו להן טבעות בקרשים להכנס לתוכן שתי טבעות לכל קרש משולשים בתוך עשר אמות של גובה הקרש חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה וחלק אחד מן התחתונה ולמטה וכל חלק הוא רביע אורך הקרש ושני חלקים בין טבעת לטבעת כדי שיהיו כל הטבעות מכוונות זו כנגד זו אבל לבריח התיכון אין טבעות אלא הקרשים נקובין בעוביין והוא נכנס בהם דרך הנקבים שהם מכוונין זה מול זה וזהו שנא' בתוך הקרשים הבריחים העליונים והתחתונים שבצפון ושבדרום אורך כל אחת ט"ו אמה והתיכון ארכו ל' אמה וזהו מן הקצה אל הקצה מן המזרח ועד המערב וה' בריחים שבמערב אורך העליונים והתחתונים ו' אמות והתיכון ארכו י"ב כנגד רוחב ח' קרשים כך היא מפורשת במלאכת המשכן (שבת צ"ח)
רש"י מנוקד ומעוצב
בְרִיחִם – כְּתַרְגּוּמוֹ, "עָבְרִין"; וּבְלַעַז אישבר"ש [esbars = מוטות].
חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן – אֵלּוּ חֲמִשָּׁה – שְׁלֹשָׁה הֵן, אֶלָּא שֶׁהַבְּרִיחַ הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן עָשׂוּי מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת: זֶה מַבְרִיחַ עַד חֲצִי הַכֹּתֶל, וְזֶה מַבְרִיחַ עַד חֲצִי הַכֹּתֶל; זֶה נִכְנַס בַּטַּבַּעַת מִצַּד זֶה, וְזֶה נִכְנַס בַּטַּבַּעַת מִצַּד זֶה, עַד שֶׁמַּגִּיעִין זֶה לָזֶה. נִמְצָא שֶׁהָעֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. אֲבָל הָאֶמְצָעִי – אָרְכּוֹ כְּנֶגֶד כָּל הַכֹּתֶל, וּמַבְרִיחַ מִקְצֵה הַכֹּתֶל וְעַד קָצֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן" וְגוֹמֵר "מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה" (פסוק כח). שֶׁהָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים – הָיוּ לָהֶן טַבָּעוֹת בַּקְּרָשִׁים לְהִכָּנֵס לְתוֹכָן, שְׁתֵּי טַבָּעוֹת לְכָל קֶרֶשׁ, מְשֻׁלָּשִׁים בְּתוֹךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת שֶׁל גֹּבַהּ הַקֶּרֶשׁ, חֵלֶק אֶחָד מִן הַטַּבַּעַת הָעֶלְיוֹנָה וּלְמַעְלָה וְחֵלֶק אֶחָד מִן הַתַּחְתּוֹנָה וּלְמַטָּה; וְכָל חֵלֶק הוּא רְבִיעַ אֹרֶךְ הַקֶּרֶשׁ, וּשְׁנֵי חֲלָקִים בֵּין טַבַּעַת לְטַבַּעַת; כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַטַּבָּעוֹת מְכֻוָּנוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ. אֲבָל לַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן אֵין טַבָּעוֹת, אֶלָּא הַקְּרָשִׁים נְקוּבִין בְּעָבְיָן, וְהוּא נִכְנָס בָּהֶם דֶּרֶךְ הַנְּקָבִים שֶׁהֵם מְכֻוָּנִין זֶה מוּל זֶה; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים" (פסוק כח). הַבְּרִיחִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים שֶׁבַּצָּפוֹן וְשֶׁבַּדָּרוֹם, אֹרֶךְ כָּל אַחַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה; וְהַתִּיכוֹן אָרְכּוֹ שְׁלוֹשִׁים אַמָּה, וְזֶהוּ "מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה" (שם), מִן הַמִּזְרָח וְעַד הַמַּעֲרָב. וַחֲמִשָּׁה בְּרִיחִים שֶׁבַּמַּעֲרָב, אֹרֶךְ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים שֵׁשׁ אַמּוֹת, וְהַתִּיכוֹן אָרְכּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר, כְּנֶגֶד רֹחַב שְׁמוֹנָה קְרָשִׁים. כָּךְ הִיא מְפֹרֶשֶׁת בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.
מפרשי רש"י
[י] משולשים בתוך עשר אמות כו'. 'משולשין' רוצה לומר שהבריחים בעצמם משולשין, עד שאחד הוא כמו השני והשני כמו השלישי, עד ששלשתם שקולים. ולא יתכן רק באופן זה. שאם אתה אומר שיהיה אחד בראש הקרש, ואחד למטה בתחתיתו, ואחד באמצע הקרש, לא הוי שלשתן שוים, דהא הבריחים שוים לחבר הקרשים יחד, והרי הבריח העליון של קרש אינו מחזיק רק למטה ולא למעלה, וכן התחתון אינו מחזיק רק למעלה ולא למטה, והאמצעי מחזיק למעלה ולמטה, ואין זה נקרא 'משולש', כי כל 'משולש' שוה בדבר. אבל כאשר יהיה מן העליון של קרש עד הבריח השני רביע הקרש, וכן מן בריח לבריח, הרי זה נקרא 'משולש', דהרי כל בריח ובריח מחזיק ותופס למעלה ולמטה רביעית, והרי כזה נקרא 'משולש', רוצה לומר כשהיו מונחים בקרש תופס בקרש כל אחד כמו השני. וכן בפרשת שופטים (דברים י"ט, ג') אצל ערי מקלט יש לפרש כך, דנקראו שלשה ערי מקלט 'משולשים' בעבור שהיה מדרום לחברון כמו מחברון לשכם, ומחברון לשכם כמו משכם לקדש, ומשכם לקדש כמו מקדש לצפון (מכות דף ט:), מפני שהיו מונחים שלשתן שוים בארץ, שכל אחד היה תופס חלק מן הארץ למעלה ולמטה, ולא נוכל לומר שיהיו שלשה ערי מקלט מונחין בארץ, ויהיו נקראים 'משולשים', שיהיו שלשתן שוים בארץ כל אחד תופס מן הארץ כמו השני, רק כשהם מונחין באופן זה. ובפרשת שופטים (דברים י"ט, ג') נתבאר קצת בענין אחר, וזה עיקר: