"כי תעבד וגו'" - הרי אלו כי משמשין במקום אשר וכן בכמה מקומות וזהו לשון אי שהוא אחד מד' לשונות שהכי משמש וגם מצינו בהרבה מקומות אם משמש בלשון אשר כמו (ויקרא ב) ואם תקריב מנחת בכורים שהיא חובה
[כה] כמו אם תקריב מנחת בכורים. אף על גב דלעיל (כא, ל) אצל "אם כופר יושת עליו" פירשנו (שם אות סט) דלכך לא מנה (רש"י) רק ג', דכל הנך ג' בלשון 'כאשר' משמשים, ולא בלשון 'אשר', מכל מקום אף על גב דאיכא הפרש ביניהם בזה, כי אלו משמשים בלשון 'כאשר', ואלו משמשין בלשון 'אשר', מכל מקום בעיקר הלשון שוים, שהם משמשים בלשון 'אשר':
"כי תעבוד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש" - אלו "כי" משמשין בלשון אשר וכן בכמה מקומות וזה לשון "אי" שהוא אחד מד' לשונות שה"כי" משמש שמצינו בכמה מקומות וזהו אם משמע בלשון אשר וכו' לשון רש"י ואינו כן אבל שיעור הכתוב לא ישבו בארצך כי יהיה לך למוקש פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם וכן אמר (להלן בפסוק לג) פן תכרות ברית ליושב הארץ פן יהיה למוקש בקרבך והטעם כי ישיבתם בארצך יהיה לך למוקש ולמכשול פן יחטיאו אותך לי בדרכיהם הרעים ובעלילותם הנשחתות כי תעבוד את אלהיהם כי יפתוך וישיאוך בכך
"לא ישבו בארצך" באותו החלק מהארץ שתכבוש ותשב בו אתה לא ישבו הם, הפך מה שעשו, כמו שהעיד באמרו וישב הכנעני בקרבו בגזר וישב בקרב הכנעני יושבי הארץ:
" כי יהיה לך למוקש" שבתם בארצך, שיגרום שתעבוד את אלהיהם:
פן יחטיאו אותך לי. כאן גילה האדון כי החסרון נוגע לבורא[4]. והשכלת הדברים היא, כי ישראל להיותם בחינת הקדושה, בעת אשר יעבדו עבודה זרה, הנה הם גורעים מערך קודש ונחסרים משורשם, ונמצא החסרון נוגע לשורש הקדושה:
כי יהיה לך למוקש וגו'. פירוש, נתן טעם מנין יעלה על הדעת שיחשדו ישראל על זה להמיר כבודם בלא יועיל, לזה הודיע כי העבודה זרה מטעה את עובדיה לינקש אחריה, כאומרם ז"ל (עבודה זרה דף נה.) שיש עבודה זרה שמגלה מצפונות ומטמונות ומגדת עתידות, ולזה חש ה' על בניו לבל ינקשו:
