מ"ג שמות כג ג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ודל לא תהדר בריבו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְעַל מִסְכֵּינָא לָא תְרַחֵים בְּדִינֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמִסְכְּנָא דְאִתְחַיֵּיב בְּדִינֵיהּ לָא תִיסַב לֵיהּ אַפִּין לִמְרַחֲמָא עֲלוֹי אֲרוּם לֵית מִיסַב אַפִּין בְּדִינָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
מלבי"ם - התורה והמצוה
קצט. ודל לא תהדר , בפ' קדושים אמר, לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול. הנשיאות פנים הוא שרוצה לוותר לו איזה דבר. וההדור הוא משותף עם עניני הכבוד. ודרך הוא שמותרים איזה דבר להדל ונושאים פני דלותו. ונגד זה מהדרים פני הגדול בהדור חיצוני לכבודו. והזהיר, על כל אחד לפי ענינו. אולם יש לומר שהגם שאין לותר להדל איזה ממון יוכל להדר פניו לפני הרואים. שזה יועיל לו שיקרבוהו. ובעל דינו בעצמו יוותר לו איזה דבר. וכבר בארתי בהתורה והמצוה ( ויקרא קיז ) שבמקום שנזכר שני שמות ולכל שם צווי ופעל מיוחד, לפעמים הוא בדוקא ולפעמים שלא בדוקא. עייי"ש בארך. ולכן בארה התורה שאסור גם להדר פני דל.
ומה שאמרו בלקט שכחה ופאה הכתוב מדבר, הוא כמה שאמרו בירושלמי (ספ”ד דפאה) מנין שספק לקט לקט, רבי שמעון בן לקיש משום בר קפרא, לא תטה משפט אביונך בריבו, בריבו אי אתה מטהו אבל אתה מטהו במתנותיו. ורצונו לומר מה שדייק בריבו ומוציא דבר אחר, מדבר בלקט שכחה ופאה. שהוא ענין צדקה יכול להדר פני. ובפ"י פי' שר”א לשיטתו (פ”ד דפאה מ"ט) מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לפלוני עני זכה לו.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
בריבו. ד' דין ואידך צדיק הראשון בריבו לא תטה משפט אביונך בריבו לעות אדם בריבו. לומר לך אף אם הוא דל לא תשמע דבריו תחלה להצדיקו בדינו ולעות בעל דינו הבא אחריו: