מ"ג שמות יג ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות יג · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצֹּ֑ת וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י חַ֖ג לַיהֹוָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
שִׁבְעָא יוֹמִין תֵּיכוֹל פַּטִּירָא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה חַגָּא קֳדָם יְיָ׃
ירושלמי (יונתן):
שׁוּבְעָא יוֹמִין תֵּיכוּל פַּטִּירָא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה חַגָּא קֳדָם יְיָ:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם וביום השביעי חג לה'" - שיביאו חגיהם ביום השביעי ולא יאחרו עוד שאין לו תשלומין אחר כך אבל הראשון יש לו תשלומין כל שבעה לענין החג (חגיגה ט) ושניהם שוים לענין מקרא קדש כמו שאמרו למעלה (יב טז) וביום הראשון מקרא קדש וגו' וביום השביעי מקרא קדש וגו'

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

שבעת ימים תאכל מצות . שומע אני כל מצה במשמעו, תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ, לא אמרתי אלא דברים שבאים לידי (מצה וחמץ) ואי זה? זה חמשת המינין, החטים והשעורים והכוסמים ושבולת שועל ושיפון, יצאו אורז ודוחן והפרגון והשומשמין והקטניות שאין באין לידי (מצה וחמץ) אלא לידי סרחון. שבעת ימים תאכל מצות לעשות הראשון חובה ושאר הימים רשות. או אינו אלא לעשות הראשון רשות (והאחרון חובה, תלמוד לומר בראשון בארבעה עשר יום בערב, הכתוב קבעו חובה. הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון.

שבעת ימים תאכל מצות כתוב אחד אומר) שבעת ימים, וכתוב אחד אומר ששת ימים (דברים טז) כיצד יתקיימו שני כתובים אלו (השביעי הזה היה בכלל, יצא מן הכלל ללמד על הכלל -מה שביעי רשות אף כולן רשות. אי מה שביעי רשות, אף לילה הראשון רשות- תלמוד לומר בארבעה עשר, הכתוב קבעו חובה. הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות. השביעי הזה מן הכלל יצא וכו') . [דבר אחר] כתוב אחד אומר ששת ימים, וכתוב אחד אומר שבעת ימים, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? אלא ששה מן החדש ושבעה מן הישן.

וביום השביעי חג לה' למה נאמר -לפי שהוא אומר וחגותם אוותו חג לה', אין לך אלא י"ום טוב הראשון שהוא (מעון) [טעון] חגיגה, יום טוב האחרון מנין -תלמוד לומר שבעת ימים תאכל מצות. אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שהן טעונין חגיגה, חולו של מועד מנין- הרי אתה דן,הואיל ויום טוב הראשון והאחרון שהם קרויים מקרא קדש, וחולו של מועד קרוי מקרא קדש. אם למדת על יום טוב הראשון והאחרון שהם קרויים מקרא קדש שהם טעונים חגיגה, חולו של מועד קרוי מקרא קדש דין הוא שיטעון חגיגה. ועוד קל וחומר, ומה אם יום טוב ראשון ואחרון שאין קדושה לא לפניהם ולא לאחריהם, הן טעונין חגיגה, חולו של מועד שיש קדושה לפניו ולאחריו, דין הוא שיטעון חגיגה. דבר אחר (את) [אם] יום טוב הראשון והאחרון שאין קדושה לפניו ולאחריו, ואין טעונין חגיגה לפניהם ולאחריהם, הרי הן טעונין חגיגה- חולו של מועד שהוא טעון חגיגה לפניו ולאחריו, לא דין הוא שיטעון חגיגה. או כל זמן שיש חגיגה יש מצה, כל זמן שאין חגיגה אין מצה,

<< · מ"ג שמות · יג · ו · >>