מ"ג שמות ט כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג שמות · ט · כה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכׇל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כׇּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כׇּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּמְחָא בַרְדָּא בְּכָל אַרְעָא דְּמִצְרַיִם יָת כָּל דִּבְחַקְלָא מֵאֲנָשָׁא וְעַד בְּעִירָא וְיָת כָּל עִסְבָּא דְּחַקְלָא מְחָא בַרְדָּא וְיָת כָּל אִילָנֵי חַקְלָא תַּבַּר׃
ירושלמי (יונתן):
וּמְחָא בַרְדָא בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרַיִם יַת כָּל דִבְחַקְלָא מֵאֵינָשָׁא וְעַד בְּעִירָא וְיַת כָּל עִסְבָּא דְחַקְלָא מְחָא בַרְדָא וְיַת כָּל אִילָנָא דְחַקְלָא תְּבִיר וְשַׁרִישׁ:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויך - זאת הייתה מכה קשה שהרג אדם ובהמה ושבר עץ השדה, רק שהשם חמל עליהם ועל מקניהם ולא הזכיר משה לפרעה זה, שראה ששלח פרעה ולא מת ממקנה ישראל עד אחד ולא שת לבו.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויך הברד וגו' הכה הברד". כבר התבאר שהיו ב' מיני ברד:

א] הברד שיצא ברגעים הראשונים שירד במהירות ובעפיפה כמהירות נציצת הברק, ב] הברד שירד אח"ז כדרך הטבע במשך זמן. והנה אם לא היה רק הברד הטבעי היו הרבה בני אדם נצולים, כי תיכף כשראו הברק הראשון שהוא סימן להרעם והמטר והברד שיבא אחריו היו מסתתרים במערות וצחיחים ובאהליהם בשדה, והברד היורד כדרכו אינו מסוכן כ"כ להמית אדם רב, אבל הברד הראשון שעף במהירות כמהירות הברק, הוא הושלך בכח גדול ונדמה ככדור היוצא מקנה רובה שגם כדור היותר קטן הורג את האיש שהושלך אליו, כי כחו גדול ע"י מהירות מרוצתו, וכל כדורי הברד שנפלו על האדם והבהמה הרגו אותם תיכף, ועליו אומר ויך הברד בכל ארץ מצרים מאדם ועד בהמה, זאת הכה תיכף הברד הראשון, ואח"כ ואת כל עשב השדה הכה הברד הוא הברד השני הטבעי, שהוא לא היה מוכן להמית בע"ח רק להכות את הצמחים, [וכבר בארתי באילת השחר (כלל קל"ח) ששם הנכפל שלא לצורך השם השני אינו השם הראשון כי היו שני מיני ברד]:

<< · מ"ג שמות · ט · כה · >>