מ"ג שמות ד כה
<< · מ"ג שמות ד · כה · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עׇרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי׃
תרגום
| אונקלוס: | וּנְסֵיבַת צִפּוֹרָה טִנָּרָא וּגְזַרַת יָת עָרְלַת בְּרַהּ וְקָרֵיבַת לִקְדָמוֹהִי וַאֲמַרַת בִּדְמָא דִּמְהוּלְתָּא הָדֵין אִתְיְהֵיב חַתְנָא לַנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְסִיבַת צִפּוֹרָה טִינְרָא וּגְזָרַת יַת עוּרְלַת גֵרְשׁוֹם בְרָהּ וְאַקְרִיבַת יַת גְזֵירַת מָהוּלְתָּא לְרַגְלוֹי דְמַלְאָךְ חַבָּלָא וַאֲמָרַת חַתְנָא בְּעָא לְמִיגְזוֹר וְחָמוֹי עַכִּיב וּכְדוֹן אֲדָם גְזוּרְתָּא הָדֵין יְכַפֵּר עַל חַתְנָא דִילִי: |
| ירושלמי (קטעים): | וּגְזָרַת יַת עוּרְלָתֵיהּ דִבְּרָהּ וְאַקְרִיבַת יָתֵיהּ קֳדָם רִיגְלוֹי דִמְחַבְּלָא וַאֲמָרַת חַתְנָא בָּעָא לְמִגְזַר וַחֲמוֹי לָא שָׁבַק יָתֵיהּ וּכְדוּן אִיכַפֵּר אֵידָם גְזֵירָתֵיהּ הָדָא עַל חוֹבוֹי דַחֲתָנָא הָדֵין: |
רש"י (כל הפרק)
"ותגע לרגליו" - השליכתו לפני רגליו של משה
"ותאמר" - על בנה
"כי חתן דמים אתה לי" - אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך הורג אישי אתה ליאבן עזרא (כל הפרק)
ותקח צפורה צור - דבר חד. כמו "חרבות צורים", שהם חדים. וכמוהו "אף תשיב צור חרבו".
וטעם "ותגע לרגליו" לפי דעתי לרגלי משה כדרך "וראה הדם על המשקוף ולא יתן המשחית".
ע"כ "וירף ממנו" - ממשה, שסר החולי והרעדה. ורב שמואל אמר כי "לרגליו" - לרגלי אליעזר, גם כן "וירף ממנו". א"כ יש להשיב עליו: אם החלי היה על אליעזר, איך מלה אותו להוסיף לו מכאוב על מכאובו?
ומנהג אנשים לקרוא לבן כאשר יומל "חתן".
וטעם "דמים" - כי דמים אתה לי. כי בעבורך ימות בעלי: