מ"ג שמואל ב כב מא

מקרא

כתיב:
ואיבי תתה לי ערף משנאי ואצמיתם.

מנוקד:
וְאֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף מְשַׂנְאַי וָאַצְמִיתֵם.

עם טעמים:
וְאֹ֣יְבַ֔י תַּ֥תָּה לִּ֖י עֹ֑רֶף מְשַׂנְאַ֖י וָאַצְמִיתֵֽם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

"תתה" - נתת

"עורף" - הוא אחורי הפנים

"ואצמיתם" - ענין כריתה כמו (שם קא ה) אותו אצמית

"ואצמיתם" - רצה לומר עם כי ינוסו אשיגם ואצמיתם

"משנאי" - רצה לומר וכן משנאי תתה לי עורף והוא כפל ענין במלות שונות כדרך מליצת השיר

"תתה לי עורף" - כי ינוסו ויהפכו לי עורף