מ"ג שמואל ב יב כא

מקרא

כתיב:
ויאמרו עבדיו אליו מה הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם.

מנוקד:
וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם.

עם טעמים:
וַיֹּאמְר֤וּ עֲבָדָיו֙ אֵלָ֔יו מָה־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתָה בַּעֲב֞וּר הַיֶּ֤לֶד חַי֙ צַ֣מְתָּ וַתֵּ֔בְךְּ וְכַֽאֲשֶׁר֙ מֵ֣ת הַיֶּ֔לֶד קַ֖מְתָּ וַתֹּ֥אכַל לָֽחֶם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"בעבור הילד חי" - רצה לומר בעבור הילד כשהיה עדיין חי צמת וגו'

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"בעבור הילד חי צמת ותבך". כי חשבו שהיה הצום מחמת צער על חולי הילד, לא דרך תפלה, שהיה די בתפלה לבד

לא לענות נפשו, וא"כ שאלו מדוע פסק מלהצטער במותו. (ובע"י) [ובע"כ] פי' הלא נראה שלא צמת בעבור שהילד חולה רק

בעבור שהילד חי, כי חפצת במותו, "כי כאשר מת קמת" וכו':

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

אז אמרו לו (כא) "בעבור הילד חי צמת ותבך", לומר הנה בעבור שיהיה "הילד חי צמת ותבך", כי לא צמת על עצמך, ולא נענית כי מת, ועתה שמת שהיה נראה שצר לך על מיתתו, בל תחשב בכלל שוחטי הילדים, "קמת ותאכל לחם", אז אמר להם לא הבנתם הדבר, כי הנה במות הילד ידעתי כי יכופר עוני, כי על כן הודה והשתחוה לה' בית ה', אך מה שהייתי צם ובוכה בעוד הילד חי היה להרויח שני דברים, שיכופר עוני ושיחיה הילד, שעל כן היו הצומות כפולים:

<< · מ"ג שמואל ב · יב · כא · >>