מ"ג שמואל ב יב ז

מקרא

כתיב:
ויאמר נתן אל דוד אתה האיש כה אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול.

מנוקד:
וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל.

עם טעמים:
וַיֹּ֧אמֶר נָתָ֛ן אֶל־דָּוִ֖ד אַתָּ֣ה הָאִ֑ישׁ כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י מְשַׁחְתִּ֤יךָֽ לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָנֹכִ֥י הִצַּלְתִּ֖יךָ מִיַּ֥ד שָׁאֽוּל׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"אתה האיש" - אשר עשה כזאת

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"אתה האיש". ר"ל הגם שעל הפעולה לבדה אין עליו לא עונש רוצח ולא עונש נואף א"א כנ"ל, רק ענין גניבה מה שלקח

כבשת חברו בגניבה, שידמה ענשו שישלם ארבעתים, אמנם בהשקף על האיש הפועל, אשר לפיהו חרצת עליו משפט מות, אתה האיש. ובאר זה משני פנים. אם מצד מעלתו, "שנמשח למלך", ושדבקה בו ההשגחה הפרטיית להצילו מכף אויביו, ויכלול בזה ג"כ שמצד זה יותר היה לו להשמר אף מחטא קל, בזכרו טובות הבורא עליו. ואם מצד עשרו, שהוא דומה בזה כאיש העשיר,

ועז"א:

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

או שיעור הענין כי להורות שאומרו בן מות אינו בבית דין כי אם לשמים, אמר (ו) "ואת הכבשה ישלם ארבעתים", שאם המיתה היתה מיתת בית דין אין אדם מת ומשלם, והתשלומי ארבעה הוא "עקב אשר עשה כו'", שגנב וטבח, ומה שהוא בן מות הוא "על אשר לא חמל", ותרע עינו על הדל, אז (ז) "ויאמר נתן אל דוד אתה האיש". ואז אין ספק כי כל אשר אמרנו שנרמז בכל דברי המשל, דוד השכיל למפרע בהגלות אליו כי הוא האיש, ועל עניינו הדברים אמורים, והן אמת כי גרושה מאישה היתה, אך למה מיהרת לבלתי המתין עד תהי לך אשר לך, ואכלת אותה פגה, האם לא ידעת כי איני משליך ענייניך אחרי גוי, כי זכור כמה דברים עשיתי בשבילך, והשתים הראשונות בעצמי, כי הנה "אנכי משחתיך למלך", כי לא שמואל הריק השמן על ראשך, כי אם אנכי, כמו שאמרו ז"ל (ילק"ש קכד) שטרם יקרב אל שמואל קפץ השמן מיד שמואל על ראש דוד, נמצא כי הוא יתברך משחו, וכן "אנכי" בעצמי "הצלתיך מיד שאול" כמה פעמים, מה שלא היה אפשר על ידי זולתי, כי אין יכול להציל מיד בעלי בחירה, אם לא ה' יתברך לבדו:

<< · מ"ג שמואל ב · יב · ז · >>