מ"ג שמואל ב ז יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמואל ב ז · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲו‍ֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲנִי֙ אֶֽהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣עֲוֺת֔וֹ וְהֹֽכַחְתִּיו֙ בְּשֵׁ֣בֶט אֲנָשִׁ֔ים וּבְנִגְעֵ֖י בְּנֵ֥י אָדָֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשבט אנשים" - זה הדד ורזון בן אלידע

"ונגעי בני אדם" - זה אשמדאי שדחהו ממלכותו והשדים בני אדם הראשון הם שכל מאה ושלשים שנה שפירש אדם מאשתו במות הבל היו הרוחות מתייחמות ויולדות הימנו (ילקוט שמעוני רמז קמו)

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"בהעותו" - כשיחטא לפני אייסרו בשבט ובנגעים שמייסרים להם בני אדם

"לאב" - כמו האב המייסר את בנו בשבט ואל המיתו בל ישא נפשו

מצודת ציון

"בהעותו" - מלשון עון

"והוכחתיו" - ענין מוסר ההכאה כמו (חבקוק א יב) וצור להוכיח יסדתו

"בשבט" - בשרביט

"ובנגעי" - רצה לומר בהכאה וכפל הדבר במלות שונות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אני". באשר הבטיח לו נצחיות המלוכה, וכבר בארנו בפירוש תהלות (מזמור פט) המיוחד לזה, כי מלכות בית דוד התכונן על ב' עמודים שהם החסד והאמונה, והאמונה היא מה שיעשה לו ע"י ההבטחה ובהשקף על מעשיו, והחסד הוא מה שיעשה מצד החסד לבד מזולת השקף על מעשה. ושני אלה יצוייר שיבוטלו לפעמים, אם האמונה, תבוטל באם ישוב ויעוות מעשיו באופן שלא יהיה ראוי לטוב ההוא שנגזר עליו לפי מעשיו. ואם החסד, בשימצא איש אחר יותר ראוי לחסד הזה, כמו שהיה בשאול ודוד. הודיעו לו ה' שלא יחוש לזה, אם לצד שתבוטל האמונה ברוע המעשים, אמר "אני אהיה לו לאב" וכו' "אשר בהעותו", שישגיח עליו בחמלתו כאב על בנו שתיכף שיתחיל להעוות דרכו תיכף יוכיחהו וישיבהו לדרך הטוב, בענין שלא יניחהו להתמוטט בשיעור שיסיר אמונתו ממנו. ודייק לאמר "שהוא יהיה לו לאב" תחלה, ועי"כ "יהיה הוא לי לבן", לא בהפך, כי כל עובד את ה' מאהבה נחשב לה' כבן מצד מעשיו, אבל כשישוב צדיק מצדקו לא יקרא עוד בן רק עבד פושע באדוניו, אבל פה אני אהיה לו לאב תחלה, שלא בהשקף על מעשיו רק כאב טבעי, שמה שהוא לאב קודם אל מה שהוא לו לבן, ומצד זה אשגיח שאהיה לו תמיד לאב ושלא יבא לידי חטאים גדולים כי תיכף בהעותו והוכחתיו. ובאר שע"י שיוכיחנו תיכף בהשגחתו עליו לא יצטרך ליסרו באכזריות חמה ושטף אף, רק להוכיחו "בשבט אנשים" ר"ל בשבט שמכים בו את האנשים, לא בשוט לסוס, "ובנגעים" טבעיים המצויים "בבני אדם", ר"ל במין האדם מצד מינו, לא נגעים היוצאים מטבע האנושי. ובמזמור הנ"ל (תהלים פט, לג) באר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, שעל הפשע שהוא המרד יוכיח בשבט, ועל העון שהוא הכפירה ועוות השכל יוכיחנו בנגעים שהם דבוקים על גופו, כמו שהעון פנימי יותר מן הפשע כי חטא בשכל שהוא עצמות האדם: