"את אשר נתן" - רצה לומר וכי בכח ידינו לקחנו הלא הוא את אשר נתן ה' לנו ושמר אותנו כי לא נפקד ממנו איש והוא מסר את הגדוד בידינו ואם מה' נעשית הלא כולנו עם ה' המה
השאלות (כג) מ"ש את אשר נתן ה' לנו אינה טענה מספקת, כי הלא ישיבו ה' נתן לנו להולכי המלחמה לא לאלה שישבו על הכלים ולא הלכו: "ויאמר להם דוד לא תעשה כן אחי". השיב להם בחכמה וביושר ובענות צדק, אמר להם דעו כי מה שאמרתם היה נכון אם היה ההצלה בכח ידינו ואם ידינו עשו לנו את החיל, אבל "לא כן אחי", אנחנו לא עשינו מאומה, רק ה' הוא הלוחם והמנצח והמציל והנותן לנו. וזה משלשה צדדים, א] בהתחלה, "אשר נתן ה' לנו", כי הקנין ממנו נתן לנו. ב] באמצע, {צ|וישמור אתנו}}, בל יכלהו השולל. ג] בסוף, "ויתן את הגדוד הבא עלינו בידינו". ואחר שהכל נעשה ע"י ה' ואנחנו לא בחיל ולא בכח, כי אם בזכות וצדקה זכינו אל שלחם ה' בעדנו ויתן לנו את השלל, א"כ הסברה נותנת בהפך, כי אלה שישבו על הכלים ולא רדפו אחר האויב, מגודל בטחונם בישועת ה' שיציל את שלהם בלא שום רדיפה הלא זכותם גדול יותר מאלה שרדפו ולא בטחו באופן זה, ובודאי אחר שהיושבים על הכלים לא לבד שלא התיאשו כדבריכם כי בטחו בה', כי נהפוך הוא שבזכותם כי רב עשה ה' לנו כל זאת, א"כ:
