לדלג לתוכן

מ"ג שמואל א כד ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב:
ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים.

מנוקד:
וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים.

עם טעמים:
וַ֠יָּבֹ֠א אֶל־גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ וְשָׁ֣ם מְעָרָ֔ה וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת־רַגְלָ֑יו וְדָוִד֙ וַאֲנָשָׁ֔יו בְּיַרְכְּתֵ֥י הַמְּעָרָ֖ה יֹשְׁבִֽים׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.


רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"להסך את רגליו" - להפנות לנקבים גדולים

רד"ק

• לפירוש "רד"ק" על כל הפרק •

"להסך את רגליו" - להשתין מים.

ויונתן תרגם: למיעבד צרכיה, ר"ל להפנות הנקבים הגדולים. וכן במשנה זה הכלל היה במקדש: כל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים, והוא דרך כבוד והוא עניין יציקה מענין נסך, ואם הם שני שרשים או הוא לשון סכוך. וכן פרשוהו רז"ל, אמר ר' אלעזר: מלמד שעשה עצמו כסוכה כלומר מתוך צניעות גדולה שהיתה בו היה מסכך עצמו בעת היציאה, שלא יראה בשרו ערום ורגליו דרך כבוד והוא כינוי לאבר היציאה, וכן: את מימי רגליהם.

"בירכתי המערה" - נחבאו שם מפני שאול.

מצודות

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

 

מצודת ציון

"גדרות הצאן" - דיר שהצאן רובצים בה

"להסך את רגליו" - לעשות צרכיו בנקבים כי דרך הצנועים לסכך ולכסות הרגלים וכן (שופטים ג כד) אך מסיך הוא את רגליו

"בירכתי" - בסוף וכן (שמות כו כב) ולירכתי המשכן ימה

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ויבא אל גדרות הצאן". והנה לא עלה בדעת שאול שדוד שם, א] כי היו שם גדרות הצאן ומלא רועים, ב] שהיה "על הדרך", ואינו מקום סתר, ולכן נכנס שאול לבדו אל

המערה בלא פחד. אבל מטעם זה בעצמו שלא עלה לפני שאול במחשבה שדוד ימצא שם, מטעם זה "דוד ואנשיו ישבו בירכתי המערה", בידעו ששם לא יחפש אחריו: