מלבי"ם על שמואל א כד

<< · מלבי"ם · על שמואל א · כד · >>

(ג) השאלות (ג) למה ישב דוד על הדרך ולא במקום נסתר בחלקת הצורים הרמים?: "ויקח שאול שלשת אלפים איש". לא הוצרך להשמיע את העם (כמו למעלה כג, ט), כי העם היו נאספים למלחמת פלשתים. ולמעלה לא בחר מן העם ג' אלפי איש כי רצה להעלים שיחשבו שהולך למלחמת פלשתים, לא לרדוף אחרי דוד, כמש"ש: "וילך לבקש את דוד" וכו' "על פני צורי היעלים". במדבר עין גדי היו סלעים גבוהים מיוחדים ליעלים בטבעם, כמ"ש (תהלים קד, יח) הרים הגבוהים ליעלים, וחשב שאול בודאי שם יסתרו דוד ואנשיו. ודוד בגודל חכמתו הבין כי שאול יבקשהו על הצורים הרמים, ולא יעלה על דעת שאול שדוד יושב אצל הדרך, ולכן ישב עם אנשיו במערה שאצל דרך הרבים, כי הבין ששאול לא יפנה לבו לבקשו שם:

(ד) "ויבא אל גדרות הצאן". והנה לא עלה בדעת שאול שדוד שם, א] כי היו שם גדרות הצאן ומלא רועים, ב] שהיה "על הדרך", ואינו מקום סתר, ולכן נכנס שאול לבדו אל המערה בלא פחד. אבל מטעם זה בעצמו שלא עלה לפני שאול במחשבה שדוד ימצא שם, מטעם זה "דוד ואנשיו ישבו בירכתי המערה", בידעו ששם לא יחפש אחריו:

(ה) "הנה היום אשר אמר ה' אליך". חשבו, אחר שדוד נמשח על פי נביא, ואחר שא"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ובפרט ששאול רודפו ובודאי יפול הוא ביד דוד שהובטח לו המלוכה מאת ה', בודאי זה סבה מאת ה' ששאול יבא הנה ויפול ביד דוד, וזה כאילו א"ל ה' שיתן את אויבו בידו, ובשגם שעפ"י הדין יכול להרגו כי רודף הוא, וז"ש "ועשית לו כאשר ייטב בעיניך: ויקם דוד". גם דוד היה מסופק בזה, אם כבר נשלמה מלכות שאול, ואם רצון ה' שיומת ע"י הנרדף, ובחן זה ע"י שכרת כנף מעילו, שזה קצת מן המעשה למרוד בו ולבזות בגדי מלכותו. והנה הרגיש כי:

(ו) "ויך לב דוד אותו". כי לב השלם יתפעל ויתחרט אם יעשה איזו פעולה רעה, ומזה הבין כי עדן לא שלמה מלכות שאול, ומורא מלכות עליו, וכי עול בכפו אף לגעת במלבושיו ואף כי בגופו:

(ז) השאלות (ז) למה כפל כי משיח ה' הוא?:

"ויאמר". ולכן אמר לאנשיו: "חלילה לי". ר"ל חלילה לעשות זאת, א] שהוא חטא לה', ועז"א "חלילה לי" "מה'". ב] מצד שהוא "אדוני משיח ה'". ונגד מה שהם חשבו שהוסר משחת קדש מראשו כי בא יומו, השיב להם "כי משיח ה' הוא", ר"ל בחנתי וידעתי שהוא עדיין משיח ה' ושמן שעל ראשו לא יצא מקדושתו:

(ח) "וישסע". הפריד אותם בדבריו בל יקהלו נגד דעתו עד שקם שאול מהמערה, והיה יותר טוב שידבר עם שאול בפתח המערה, אך שירא מאנשיו בל יהרגו אותו, לכן המתין עד שהיה שאול בדרך רחוק מהם:

(י - יא) השאלות (י - יא) מהו ואמר? מי אמר? ומהו ותחס שהוא נסתר לנקבה?:

"למה תשמע את דברי אדם". ר"ל שהמבקש להרע לחברו ולא יבצע מעשהו, יהיה או מפני שלא יכול או מפני שיירא מה' או מבני אדם, ועתה למה תשמע להאומר "שדוד מבקש רעתך", שאז בהכרח תאמר שמה שלא הרעותי לך היה מפני שלא יכולתי, וזה אינו, כי "הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך ה' היום בידי במערה", והייתי יכול להרע לך. ואם תאמר שנמנעתי מפני שיראתי מאנשים, עז"א "במערה", ששם לא היה איש עמך. וכן לא תוכל לאמר שהייתי ירא מה', זה אינו, כי "ואמר להרגך", הלא ה' אמר והרשה לי להרגך כדין הרודף שמצוה להרגו ולהציל הנרדף. ופי' דבריו (נגד מ"ש אשר נתנך ה' בידי) "ותחס עליך", פי' ידי חסה עליך (פעל ותחס מוסב על היד שהיא נקבה) ולא רצתה לנגוע בך. ומבואר אצלי שפעל חוס בא על דבר שיש לו תועלת ממנו ואינו רוצה להשחיתו: (ונגד מ"ש ואמר להרגך) "ואומר לא אשלח ידי באדוני", הגם שמדין תורה מותר, לא אעשה זאת לאדוני, יען "כי משיח ה' הוא":

(יב) "ואבי". יען שעדיין י"ל שמה שלא הרגו היה מפני שהגם שהיה עמו ביחד במערה לא היה קרוב אליו, או לא היה חרבו בידו, או שנבעת מפחדו ולכן לא הרגו, עז"א "ואבי" ראה "גם ראה את כנף מעילך בידי, כי בכרתי את כנף מעילך", שבודאי הייתי קרוב אליך והיתה חרב חותכת בידי, ולא נפל עלי פחד, ובכ"ז "לא הרגתיך", א"כ מזה "דע וראה כי אין בידי רעה ופשע", היינו שאין עבירה בידי, שא"כ היתה עבירה גוררת עבירה. וכן מזה תראה "כי לא חטאתי לך", נגד המלכות, ובכ"ז "אתה צדה את נפשי לקחתה", הגם שאני חף מפשע, לכן:

(יג) "ישפט ה' ביני ובינך". אחר שאין שופט אחר בינינו. ובאר לו כי משפט ה' יהיה באחד משני פנים, א] או "ונקמני ה' ממך", שהשופט עצמו יעשה הנקמה בלא אמצעי. ב] או שיעשה הנקמה ע"י אמצעי, ועז"א:

(יד) השאלות (יד) למה כפל וידי לא תהי בך?:

"כאשר יאמר משל הקדמני". שהמשל הראשון שהיה בזה בימי קדם היה מעשה קין והבל, שנקם ה' נקמת דמי הבל מקין באמצעות למך שהרג את קין, ועליו משלו "מרשעים" "יצא רשע", שכולל שתי כוונות, א] שמן זרע קין הרשע יצא הרוצח שהרגו, ב] שנהרג ע"י רשע כמוהו. וכן אתה תהרג ע"י רשע, ובשני האופנים האלה "ידי אל תהי בך", בין אם תענש ע"י שמים או בידי אדם, לכן אמר שתי פעמים ידי אל תהי בך:

(טו) השאלות (טו) למה כפל אחרי מי יצא, אחרי מי רודף?:

"אחרי" וכו'. אחר שהתוכח עמו על שרוצה להרגו שלא בדין, יתוכח עמו על כלל רדיפתו אותו, שהיא סכלות גדולה בין בתחלה בין בסוף, וז"ש "אחרי" מי יצא מלך ישראל, שהוא על עת שיצא לרדפו. וגם "אחרי מי רודף", שהוא על רדיפתו עתה. ומפרש (נגד אחרי מי יצא) "אחרי כלב מת", שאז היה דומה לכלב שהוא עבד נאמן ושומר את אדוניו, רק שע"י שרחק אותו היה ככלב מת שלא יכול לשמור, ר"ל שהיה עבד נאמן לאדוניו: (ונגד אחרי מי רודף עתה) "אחרי פרעש אחד". שגם עתה כחו חלוש וכאין נחשב, רק נדמה כפרעוש הקופץ ממקום למקום בעת שרוצים לתפשו, ואינו כפרעושים רבים (ע"י שש מאות איש אשר אתו), רק כפרעוש אחד:

(טז) השאלות (טז) למה כפל ושפט ויריב ריבי, וישפטני?:

"והיה ה' לדין ושפט". מבואר אצלנו שיש הבדל בין דין ומשפט ובין דיין ושופט, שהדיין והדין מציין טענת הבעלי דינים וקבלת טענותיהם מצד הדיין, והמשפט והשופט יציין גמר הדין ופסק השופט כפי שורת הדין. והכתובים ישמשו עוד בשם ריב, על ריב הבעלי דינים מצד עצמם. אמר דוד ה' יהיה הדיין המקבל את הטענות שאני טוען עליך, וגם שפט ביני וביניך כפי שורת הדין וההלכה. ומפרש, (נגד והיה ה' לדיין) "וירא וירב את ריבי", שהוא יהיה הטוען והרב בעדי: (ונגד ושפט) "וישפטני מידך", יעשה לך כפי שורת הדין: (יח) "צדיק אתה ממני". הודה לו על העבר שצדיק הוא בדינו: "כי אתה גמלתני הטובה" (מבואר אצלי כי גדר פעל גמל, הוא מי שעושה לחברו פעולה טובה או רעה מצד התפעליות אהבה או איבה שיש לו עליו). ר"ל אתה גמלת לי טוב בהריגת הפלשתי ומלחמת פלשתים, מצד התפעליות אהבה שהיית אוהב לי ודורש טובתי: "ואני גמלתיך הרעה". מצד התפעלות הנפש באיבה ושנאת חנם:

(יט) "ואתה הגדת היום". עתה השיב על מה שעשה עתה, אמר לו דע כי הפעל השלם והטוב במוחלט העומד לנס עמים, ר"ל אם יעשה אדם מעשה טוב שרבים ילמדו ממנו לעשות כמוהו עד שיהיה בזה מורה הטוב לרבים, הוא לא לבד שיקבל שכר על פעולתו בשעתו, רק יקבל שכר מתמיד מתחדש בכל דור ודור, כי כל עת שילמד איש ממנו לעשות כמעשהו, יתיחס הטוב אל מי שהורהו בראשונה. ולפ"ז השכר בשעתו יקבל בעד הפעולה בעצמה, והשכר המתמיד יקבל בעד מה שפרסם את המעשה וילמדה לרבים. וז"ש "ואתה הגדת היום", ופרסמת לרבים מעשה טוב שעשית, וזה "את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני", הגם שמצד הדין היית רשאי להרגני, והגדה זאת תעשה פרי וזכות לדור דורים, כי מעתה:

(כ) "וכי ימצא איש את אויבו". ילמד מוסר ממך, "ושלחו בדרך טובה". וא"כ למדת צדק לדור דורים, וממילא בכל עת אשר ימצא איש את אויבו "ושלחו בדרך טובה", "וה' ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי", שעל כל פעם שיעשה איש מעשה טובה הזאת תקבל אתה שכר מחדש על היום הזה שהיית המתחיל והמלמד טוב לרבים:

(כא) "ועתה". אחר שכבשת את יצרך עד המדרגה הזאת: "ידעתי". א] "כי מלוך תמלוך", כי המולך על יצרו הוא הראוי למלכות. ב] "וקמה בידך ממלכות ישראל", לא כמוני שנטלה המלכות ממני. וחז"ל אמרו ששמואל נתן לו סימן שמי שיקרע את מעילו ימלוך תחתיו:

(כב) "השבעה לי". השביעו, א] "שלא יכרית את זרעו". ב] "שלא ישמיד את שמו". והמפ' אמרו שלא נשבע על זרעו, כי הלא מסרם אל הגבעונים. ואינו מוכרח, כי זאת עשו הגבעונים ודוד לא עבר שבועתו: