מ"ג שמואל א יד טו
<< · מ"ג שמואל א · יד · טו · >>
כתיב:
ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל העם המצב והמשחית חרדו גם המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים.
מנוקד:
וַתְּהִי חֲרָדָה בַמַּחֲנֶה בַשָּׂדֶה וּבְכׇל הָעָם הַמַּצָּב וְהַמַּשְׁחִית חָרְדוּ גַּם הֵמָּה וַתִּרְגַּז הָאָרֶץ וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים.
עם טעמים:
וַתְּהִי֩ חֲרָדָ֨ה בַמַּחֲנֶ֤ה בַשָּׂדֶה֙ וּבְכׇל־הָעָ֔ם הַמַּצָּב֙ וְהַמַּשְׁחִ֔ית חָרְד֖וּ גַּם־הֵ֑מָּה וַתִּרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וַתְּהִ֖י לְחֶרְדַּ֥ת אֱלֹהִֽים׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ותרגז" - ענין רעדה
מצודת דוד
"ותהי לחרדת אלהים" - המחנה היתה לחרדה גדולה כי כאשר ירצה להגדיל דבר מה סומכו למלת 'אל' כמו וענפיה ארזי אל (תהלים פ)
"ותרגז הארץ" - אמר בלשון גוזמא והפלגה
"המצב והמשחית" - המושל ואנשי המשחית גם המה חרדו עם כי מדרכם להיות אמיצי לבבמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שנים המה, אבל בבואו באמצע בין המצב ובין המחנה ושם הכה חשבו המחנה שכבר נפל המצב והמשחית אחר שהניחום לעבור מגבולם והלאה, ועי"כ חרדה המחנה, ומתוך חרדת המחנה חרדו גם המצב עד "שרגזה הארץ" בכלל. ומבאר כי באמת "ותהי לחרדת אלהים", לא היתה חרדה טבעיית, רק ה' הפיל עליהם פחד וחרדה:
<< · מ"ג שמואל א · יד · טו · >>