מ"ג שמואל א א יח
<< · מ"ג שמואל א · א · יח · >>
כתיב:
ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד.
מנוקד:
וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד.
עם טעמים:
וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא־הָֽיוּ־לָ֖הּ עֽוֹד׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ופניה" - ענין זעם כמו (ירמיהו ג יב)לא אפיל פני בכם
מצודת דוד
"ותאכל" - מעתה אכלה כל צרכה ולא היה לה עוד הזעם שהיה לה מאז כי בטחה בתפלת עלי
"תמצא" - רצה לומר הנה מצאתי חן בעיניך כי מה שבקשת עלי רחמים יחשב לי למציאות חן והחזיקה לו טובה בדבריהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ידעה כי נתרפאה ולכן "ותאכל" (נגד שתחלה לא אכלה). ונגד למה תבכי ולמה ירע לבבך, ששני אלה יוכרו על הפנים (כמ"ש איוב טז, טז) פני חמרמרו מני בכי, ופנים נזעמים (משלי כה, כג), אמר שפניה הקודם לא היו לה עוד. וחז"ל (שם) במליצתם אמרו, מלמד שהיו פניה כקוף ונתרפאו:
<< · מ"ג שמואל א · א · יח · >>