מ"ג שיר השירים ה טז
<< · מ"ג שיר השירים · ה · טז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חִכּוֹ֙ מַֽמְתַקִּ֔ים וְכֻלּ֖וֹ מַחֲמַדִּ֑ים זֶ֤ה דוֹדִי֙ וְזֶ֣ה רֵעִ֔י בְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
רש"י
"זה דודי" - זה דמות דודי וזה דמות רעי ועל כל אלה חליתי לאהבתו והדוגמא כלפי הקב"ה כך היא
"דודי צח" - ולבן להלבין עונותי צח ולבן כשנראה בסיני נראה כזקן מורה הוראות וכן בשבתו למשפט (דנייאל ז) לבושיה כתלג חור ושער רישיה כעמר נקא
"ואדום" - ליפרע משונאיו כענין שנאמר (ישעיהו מג) מדוע אדום ללבושיך
"דגול מרבבה" - הרבה חיילות מקיפין אותו
"ראשו כתם פז" - תחילת דבריו הבהיקו ככתם פז וכן הוא אומר (תהלים קיט) פתח דברך יאיר פתח אנכי ה' אלהיך הראם תחלה שמשפט מלוכה יש לו עליהם ואחר כך גזר עליהם גזירותיו
"קוצותיו תלתלים" - על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות
"שחורות כערב" - על שם שהיתה כתובה לפניו אש שחורה על גבי אש לבנה ד"א קוצותיו תלתלים כשנראה על הים נראה כבחור נלחם בגבורה
"עיניו כיונים על אפיקי מים" - כיונים שעיניו צופות אל ארובותיהם כך עיניו על בתי כנסיות ובתי מדרשות ששם מוצאי התורה המשולים למים
"רחצות בחלב" - כשהן צופות במשפט מבררות דין לאמתו להצדיק צדיק לתת לו כצדקתו ולהרשיע רשע לתת דרכו בראשו
"יושבות על מלאת" - על מלאת של עולם משוטטות בכל הארץ צופות טובים ורעים ד"א תלמידי חכמים שהקב"ה נותנם עינים להאיר לעולם כשם שהעינים מאירים לאדם כיונים הנודדים משובך לשובך לבקש אוכלם כך הם הולכים ממדרשו של פלוני חכם לבית המדרש של פלוני חכם לבקש טעמי תורה
"על אפיקי מים" - על בתי מדרשות שהם מוצאי מים של תורה
"רחצות בחלב" - לפי שקראן עינים והעין לשון נקבה היא רוחצות לשון נקבה הם מצחצחי עצמן בחלב של תורה ומלבנים סתריה וסתומותיה
"יושבת על מלאת" - מישבים דברים על אופניהם ד"א עיניו עניניו פרשיות של תורה והלכות ומשניות כיונים שהם נאים בהליכתן על אפיקי מים בבתי מדרשות רוחצות בחלב מצוחצחות כחלב כמו שפירשתי
"לחיו" - דברות הר סיני שהראה להם פנים מסבירות ושוחקות
"שפתותיו שושנים" - דבורים שנדבר באהל מועד שהם לריצוי ולכפרה ולריח טוב תורת חטאת ואשם ומנחה ועולה ושלמים
"ידיו" - הלוחות שנתן מימינו ומעשה ידיו המה
"גלילי זהב" - אלו הדברות שבהן הנחמדים מזהב ומפז רב א"ר יהושוע בן נחמיה מעשה נסים היו של סנפירינון היו והיו נגללין ד"א על שם שמגלגלות טובה לעולם
"ממולאים בתרשיש" - שכלל בעשרת הדברות תרי"ג מצות
"מעיו עשת שן" - זה תורת כהנים הניתן באמצע חמשה חומשים כמעיים הללו שהם נתונים באמצע הגוף
"עשת שן מעולפת ספירים" - נראית חלקה כעשת שן והיא סדורה דקדוקים רבים גזירות שוות ובנין אב וקלים וחמורים
"מיסדים על אדני פז" - אמר רבי אלעזר הקפר העמוד הזה יש לו כותרת למעלן ובסיס למטן אמר רבי שמואל בר גרא פרשיות שבתורה יש להם כותרת למעלן ובסיס למטן וסמוכות לפניהם ולאחריהם כגון פרשיות של שביעית יובל (ויקרא כה) וכי תמכרו ממכר להודיעך כמה קשה אבקה של שביעית כדאיתא במסכת ערכין וסוכה וכגון (במדבר טז) יפקוד ה' איש על העדה צו את קרבני לחמי עד שאתה מפקדני על בני פקוד אותם עלי וכן כמה לכך נאמר שוקיו עמודי שש מיוסדים וגו'
"מראהו כלבנון" - המסתכל ומתבונן בדבריו מוצא בהם פרחים ולובלים כיער זה שמלבלב כך דברי תורה ההוגה בהם תמיד מחדש בהם טעמים
"בחור" - נבחר כארזים הנבחרים לבנין ולחוזק ולגובה
"חכו ממתקים" - דבריו ערבים (ויקרא יט) ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם אני ה' הנאמן לשלם שכר יש חיך מתוק מזה אל תחבלו במעשיכם ותקבלו שכר ובשוב רשע מרשעו (יחזקאל יד) ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה עונות נחשבו לו לזכיות יש חיק מתוק מזהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הרעיה לא מצאה את דודה עוד:
ובזה נשלם השיר הרביעי:
מליצה:
(טז) (נגד החכמה אומר) "חכו ממתקים", החיך הוא ציון להטעמת החכמה והרגשתה, כמ"ש כי אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכול, ר"ל החכמה המתגלית ממנו ממתקים.
ונגד הרצון אומר "כלו מחמדים", הכל חומדים אותו כי רוצה אך בטוב וחסד.
"זה דודי", ר"ל אלה הם תאריו שבם יוכר, כי אינו ניכר מצד עצמו רק מצד פעולותיו, ומצד זה אני אוהב אותו האהבה הגדולה בהכירי מעלותיו וטובו וחכמתו ושלמותיו, וגם "זה רעי", כי גם אנכי עצם רוחני נאצל מאתו ודומה בקצת שלמיות כמוהו, כחלק המתדמה אל הכל, כמ"ש חמשה ברכי נפשי אמר דוד ולא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה, מה הקב"ה מלא כל העולם וזן את העולם ורואה ואינו נראה וכו' אף נשמה וכו':
הרעיה השמיימית נפש שלמה לא מצאה עוד את הדוד ודברות קדשו בנבואה כל חיי שלמה, עד נאסף על עמיו.
ובזה נשלם שיר הרביעי:אלשיך
וייחס הדבר אל עצמו יתברך באומרו "וכלו" ולא אמר ושכרו, הוא כי כל האושר אשר לצדיקים הלא הוא הדבק הנפש אתו יתברך, ובחינות הדבקות רבו מספור לכל אחד לפי ייחס נפשו ומעשיו, על כן אמר "וכלו" לכל אחד ואחד, בכל בחינה שיהיה הדביקות בו יתברך, הוא"מחמדים":
וכהתימו אמר "זה דודי וזה רעי" כו', לומר בין בהיותי כשרה והוא מתייחס לדוד לי, כדודים שלא בעתות ההתקרבות בלבד יקראו דודים, כי אם גם בעת החשק ליקרב יקראו דודים חושקים לידבק זה בזה כמונו עמו יתברך. בין בזמן שהוא"רעי" שהוא בהיותנו כשרים, שאז אנו רעים ושותפים יחד כענין בזמן הבית, בכל אחד משני הזמנים האלה אין אתם רק "בנות ירושלים", כבני הכפרים שסביבות הכרך, כמה דאת אמר יריחו ובנותיה. והוא כי נשמות האומות מ"ה הלא הן מסביבות ירושלים העליונה ולא מתוכה כמונו, ועל כן אהבתיו אנכי כי קרוב אלי מאד כמדובר:
או יאמר "חכו ממתקים" כו', אל יעלה על רוחכם שהוא יתברך צריך אלינו, כאשר שרי האומות שעל ידי מה שישתרר על אומתו יאושר להיות שלוחו יתברך שמשפיע על ידו, אך הוא יתברך לא יחבבנו על זה, כי הלא "חכו" הטועם טעם מעשינו הטובים, אינו שנסכון לו, כי אם צדקנו מה ניתן לו, רק הממתקים והעריבות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו ויש לו ממתקים ממעשינו. אך מה שאנו מקבלים הימנו בהדבק כל איש ישראל בו יתברך, כל אחד לפי בחינת נפשו ומעשיו הטובים הוא "מחמדים", כי"כלו" בכל בחינותיו הוא "מחמדים" ולא עריבות בלבד:
ולא עוד, אלא שעל ידי היות"זה דודי" בהיותינו בגלות, ועל ידי היות"זה רעי" בשלותינו בירושלים, אתם "בנות ירושלים", ואלמלא כן לא נתקיימתם. כי בזמן הגלות אתם קיימים להגלותינו, ובזמן השלוה תאכלו מתמצית שפע ישראל למען תהיה לנו לשוט, כמה דאת אמר (ויקרא כו יז) ורדו בכם שונאיכם, ורבים כיוצא בזה. ובלעדינו הייתם מתבטלים, כי אם לא היו ישראל אין עולם ואין אומות, שלא נברא רק בשביל ישראל והתורה שיקיימו (בראשית רבה א ה, רש"י בראשית א א):מדרש רבה
חכו ממתקים כתיב: (עמוס ה') כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו, יש לך חיך גדול מתוק מזה?! כתיב: (יחזקאל ל"ג) חי אני נאם ה' אלוהים אם אחפוץ במות הרשע וגו', יש לך חיך גדול מתוק מזה?! (שם י"ח) כי לא אחפוץ במות המת נאם ה' אלוהים והשיבו וחיו, יש לך חיך גדול מתוק מזה?! (שם) ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה, יש לך חיך גדול מתוק מזה?! אמר ריש לקיש: ובלבד בתוהה על הראשונות. הא כיצד? תני רבי שמעון בן יוחאי: הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף נעשה צדיק גמור, עליו הכתוב אומר: ורשעת הרשע לא ייכשל בה ביום שובו מרשעו וגו'. אמר ר' יוחנן: ולא עוד, אלא שכל עבירות שעשה הקב"ה מונה אותן לו זכות, הדא הוא דכתיב: (תהילים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל הבגידות שבגדת בי, הרי הן כמור ואהלות לפני. תני: בן כמה שנים הכיר אברהם את בוראו? ר' חנינא ור' יוחנן תרויהון אמרין: בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו. ר' שמעון בן לקיש אמר: בן שלוש שנים היה, שנאמר (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי. מנין עקב. אמר ר' לוי: כד אתא מיתלי עקבא מן ארעא:
אמר רבי שמואל בר נחמן: בשלשה מקומות נתוכח הקב"ה עם ישראל ושמחו אומות העולם שמחה גדולה, ולבסוף יצאו בבושת פנים: בשעה שאמר להם הנביא: (ישעיה א') לכו נא ונוכחה יאמר ה', שמחו אומות העולם, אמרו: היאך הן יכולין להתווכח עם בוראן?! ומי יוכל לווכח עם בוראו?! עכשיו הוא מכלה אותם מן העולם! כיון שראה הקדוש ברוך הוא שאומות העולם שמחים, הפכה להם לטובה, שנאמר: (שם) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. תמהו אומות העולם ואמרו: זו תשובה וזו תוכחה?! אלא לא אתא אלא להתפוגגה עם בנוי. בשעה שאמר הקב"ה: (מיכה ו') שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ וגו', ועם ישראל יתוכח, שמחו אומות העולם, אמרו: היאך הן יכולין להתווכח עם בוראן?! ומי יוכל לווכח עם בוראו?! עכשיו הוא מכלה אותם מן העולם! כיון שראה הקדוש ברוך הוא שמחתן של אומות העולם, הפכה להם לטובה, הדא הוא דכתיב: (שם) עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי, עמי זכר נא מה יעץ וגו'. תמהו האומות ואמרו: היאך הוא זה לא אתא, אלא להתפוגגה עם בנוי. ובשעה שאמר הנביא: (הושע י"ב) וריב לה' על יהודה ולפקוד על יעקב וגו', שמחו אומות העולם אמרו: היאך הן יכולין לעמוד בפני בוראן?! ומי יכול לריב עם בוראו?! עכשיו הוא מכלה אותם מן העולם! כיון שראה הקב"ה שמחתן של אומות העולם, הפך להם לטובה, שנאמר: (שם) בבטן עקב את אחיו וגו'. אמר רבי יודן: לאשה אלמנה שהיתה קובלת על בנה לדיין, כיון דחמאה דיינא דהוא דאין בנור ובזפת בדינין ומגלבין, אמרה: אין אנא מודע ליה לדיינא סורחנין דברי קטיל ליה, כיון דאחסל, אמר לה: איינוי בריך? אמר לה: מה סרח עליך הדין בריך? אמרה ליה: מרי כד הוה במעיי הוה בעט בי. אמר לה: לאו דינא הוא, הדא הוא דכתיב: בבטן עקב את אחיו.ר' אלעזר ב"ר סימון אמר: אלוהו של יעקב אבינו חלק לו כבוד:
חכו ממתקים ר' עזריה ורבי אחא בשם ר' יוחנן אמרו: בשעה ששמעו ישראל בסיני אנכי פרחה נשמתן, הדא הוא דכתיב: (דברים ה') אם יוספים אנחנו לשמוע, הדא הוא דכתיב: נפשי יצאה בדברו. חזר הדיבור לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: רבונו של עולם, אתה חי וקיים ותורתך חיה וקיימת ושלחתני אצל מתים?! כולם מתים! באותה שעה חזר הקב"ה והמתיק להם את הדבור, הדא הוא דכתיב: (תהילים כ"ט) קול ה' בכח קול ה' בהדר. אמר ר' חמא בר ר' חנינא: קול ה' בכח לבחורים. קול ה' בהדר לתשישין. תני ר' שמעון בן יוחאי: תורה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל החזירה להם נפשותיהן, הדא הוא דכתיב: (שם י"ט) תורת ה' תמימה משיבת נפש. דבר אחר: חכו ממתקים למלך שדיבר כנגד בנו ונתירא ונשמטה נפשו ממנו, כיון שראה המלך כך שנשמטה נפשו, התחיל מגפף ומנשק אותו ומפתהו ואומר לו: מה לך, לא בני יחידי אתה?! לא אני אביך?!כך כשדיבר הקב"ה אנכי ה' אלוהיך, מיד פרחה נשמתן, כיון שמתו התחילו המלאכים מגפפין ומנשקין אותם, ואומרין להם: מה לכם, אל תיראו בנים אתם לה' אלהיכם! והקדוש ברוך הוא ממתיק בחכן הדיבור, ואומר להם: לא בני אתם?! אנכי ה' אלהיכם! עמי אתם! חביבין אתם לפני! והתחיל מפתה אותן, עד שחזרה נשמתן והתחילו מבקשין מלפניו, הוי, חכו ממתקים. התחילה התורה מבקשת רחמים על ישראל מן הקדוש ב"ה, אמרה לפניו: רבש"ע, יש מלך משיא בתו והורג את בן ביתו?! כל העולם כולו שמח בשבילי ובניך מתים?! מיד חזרה נשמתן, הדא הוא דכתיב: תורת ה' תמימה משיבת נפש:
רבי אחא ורבי תנחום ב"ר חייא בשם ר' יוחנן: (יחזקאל כ') ואת שבתותי קדשו. במה את מקדשו? קדשהו: במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. דכתיב (שמות ל"א) כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' וגו'. אני ה' נאמן לשלם שכר טוב לכם. אמר רבי חייא בר אבא: בנוהג שבעולם אדם עושה מלאכה עם בעל הבית ועל ידי שהוא מנבל את עצמו בטיט הוא נותן לו שכרו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא מזהיר להם לישראל ואומר להם: אל תנבלו עצמכם בדבר רע ואני נותן לכם שכר טוב, הדא הוא דכתיב: (ויקרא י"א) אל תשקצו את נפשותיכם ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וגו' אני ה', אני ה' נאמן לשלם לכם שכר טוב לעולם הבא:
ר' יודן בשם ר' חמא ברבי חנינא ורבי ברכיה בשם ר' אבהו: כתיב: (שם כ') ואבדיל אתכם מן העמים וגו'. אלו נאמר ואבדיל את העמים מכם לא הייתה תקומה לשונאי ישראל, אלא ואבדיל אתכם מן העמים כזה שהוא מברר הרעה מהיפה שוב אינו חוזר ומברר, אבל המברר היפה מן הרעה שוב חוזר ומברר. כך אלו נאמר ואבדיל את העמים מכם לא הייתה תקומה לשונאי ישראל, אלא נאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי לשמי לעולם. אמר רבי אחא: מכאן שאמר הקדוש ברוך הוא לאומות העולם שיעשו תשובה ויקרבם תחת כנפיו. אמר רבי לוי: כל מעשיהן של ישראל משונין מאומות העולם: בחרישתן, בזריעתן, ובנטיעתן, בקצירתן, בעימורן, בדישן, בגרניהן, ביקביהן, בגגותיהן, בבכורותיהן, בבשרן, בתגלחתן, במניינן, בחרישתן, שנאמר (דברים כ"ב) לא תחרוש בשור ובחמור. בזריעתן, שנאמר (שם) לא תזרע כרמך כלאים. בנטיעתן, שנאמר (ויקרא י"ט) וערלתם ערלתו את פריו. בקצירתן, שנאמר (שם) ובקצרכם את קציר ארצכם. בעימורן, שנאמר (דברים כ"ד) ושכחת עומר בשדה. בדישן, שנאמר (שם כ"ה) לא תחסום שור בדישו. בגרניהם ביקביהם, שנאמר (שמות כ"ב) מלאתך ודמעך לא תאחר. וכתיב (במדבר י"ח) כתבואת גורן וכתבואת יקב. בגגותיהן, שנאמר (דברים כ"ב) ועשית מעקה לגגך. בתגלחתיהן, שנאמר (ויקרא י"ט) ולא תשחית את פאת זקנך. במנינם, שנאמר (שמות ל') כי תשא את ראש בני ישראל וגו'. ישראל מונין ללבנה ואומות העולם לחמה:
ר' ברכיה אמר תרתי, חדא בשם כהנא וחדא בשם רבי לוי: חדא בשם כהנא: היא קלסתו. והוא קלסה. היא קלסתו מלמעלה למטה, והוא קלסה מלמטה למעלה. היא קלסתו מלמעלה למטה שהיה בעליונים והשרה שכינתו בתחתונים. והוא קלסה מלמטה למעלה שהיא במדרגה התחתונה והוא עתיד להעלותה, שנאמר (דברים כ"ח) ונתנך ה' אלוהיך עליון. וחדא בשם רבי לוי: למלך שקידש את מטרונה ואמר: מבקש אני לראותה, כיון שראה אותה התחיל משבחה ומקלסה, הדא הוא דכתיב: זאת קומתך דמתה לתמר. גם היא אמרה: רוצה אני לראותו, כיון שראתה אותו התחילה בקילוס שקילסתו: חכו ממתקים וכולו מחמדים:
<< · מ"ג שיר השירים · ה · טז