מ"ג שיר השירים ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שיר השירים


<< · מ"ג שיר השירים ד · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת אֶ֤לֶף הַמָּגֵן֙ תָּל֣וּי עָלָ֔יו כֹּ֖ל שִׁלְטֵ֥י הַגִּבֹּרִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כמגדל דוד צוארך" - קומה זקופה נוי באשה והדוגמא כמגדל דוד הוא מצודת ציון שהוא מקום חוזק ועופל ומבצר כך הוא צוארך זו לשכת הגזית שהיתה חזקן ומבצרן של ישראל ואותו המגדל בנוי לתלפיות בנוי לנוי להיות הכל מסתכלין בו ללמוד צורותיו ונוי מלאכת תבניתו והוא מגזרת (איוב לה) מלפנו מבהמות ארץ והתי"ו בתלפיות כמו תי"ו שבתרמית ובתבנית

"אלף המגן תלוי עליו" - כך מנהג השרים לתלות מגיניהם ושלטיהם בכותל המגדלים

"שלטי" - אשפות שנותנין בהם חצים כמו (ירמיהו נא) הברו החצים מלאו השלטים ודומה לו לשכת הגזית שמשם הוראה יוצאה שהתורה מגן לישראל ויש לומר אלף המגן כמו מגן האלף על שם (דברי הימים א טז) דבר צוה לאלף דור

"כל שלטי הגבורים" - מצינו שהתלמידים נקראים על שם חצים ושלטים כעניין שנאמר (תהלים קכז) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם הראשונה; לתלפיות - יש אומרים לתלות פיות שהם חרבות ויש אומרים כי התי"ו נוסף ויחסר אל"ף והוא מן מלפנו מבהמות ארץ ומדקדקים אמרו אין לו דומה:

שלטי - מיני הנשק וכן והשלטים ענינו כמו מגינים:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


מליצה:

(ד) "כמגדל". אחר שתאר את הנפש כמו שהיא פועלת בעצמה בהשגת השכל והחכמה מתחיל לציירה כפי שהיא מנהגת את הגויה ומושלת עליו, ויורד מן ספור תארי הגלגלת שהוא משכן לנפש המשכלת, אל אמצעית הגויה ששם משכן הנפש החיונית, (ולכן השמיט תארים אלה לקמן ו' ז' כמש"ש). והנה הצואר הוא הפרוכת המבדיל בין הגלגלת והגויה, וכאלו דרך המסך הזה שהוא הצואר תתן הנפש קולה קול עוז לצוות ולמשול על הנפש החיונית וכחותיה, ולכן ממשיל צואר הנפש כמגדל דויד, אשר היה בנוי לתלפיות, ושם עמדו הגבורים נושקי רומי קשת ללחום את אויבים בשער, ועליו היה תלוי אלף המגן וכל שלטי הגבורים לקרב ומלחמה. כן דרך שם תמשול על אויבי הנפש, שם תלתה מגיניה לדרוך קשת נגד גדודי המלך הזקן והכסיל הבונה מצודות על העיר הקטנה לכבשה, כי היא תמשול עליו בחכמתה. כמ"ש ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו. וכבר בארו שנמצא על הכח המתעורר. כח מניע מישר. וכח מניע מצוה, וכח מניע משלים, ומצייר שעל השני שדים שיאמר אח"ז. שהם תולדות הכח המתעורר, עומד המגדל החזק שהוא הצואר, שהוא משל אל המושל המצוה וגוער בקול שישמעו פקודתו, ומשם יכריח את הכח המתעורר להכנע תחת פקודת השכל העומד למעלה מהם. ועמהם אלף המגן שהיא הכח המיישר, וכל שלטי הגבורים שהוא הכח המשלים ומשים משטרו עליהם:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

{{מצודות |דוד=

|ציון= "שהוא מקום חוזק ועופל ומבצר כך הוא צוארך זו לשכת הגזית שהיתה חזקן ומבצרן של ישראל ואותו המגדל בנוי לתלפיות בנוי לנוי להיות הכל מסתכלין בו ללמוד צורותיו ונוי מלאכת תבניתו והוא מגזרת (איוב לה) מלפנו מבהמות ארץ והתי"ו בתלפיות כמו תי"ו שבתרמית ובתבנית

"אלף המגן תלוי עליו" - כך מנהג השרים לתלות מגיניהם ושלטיהם בכותל המגדלים

"שלטי" - אשפות שנותנין בהם חצים כמו (ירמיהו נא) הברו החצים מלאו השלטים ודומה לו לשכת הגזית שמשם הוראה יוצאה שהתורה מגן לישראל ויש לומר אלף המגן כמו מגן האלף על שם (דברי הימים א טז) דבר צוה לאלף דור

"כל שלטי הגבורים" - מצינו שהתלמידים נקראים על שם חצים ושלטים כעניין שנאמר (תהלים קכז) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם

"

מדרש רבה (כל הפסוק)


ד.

כמגדל דויד צוארך מה שגידל אתכם דוד בספרו. ומה גידל אתכם דוד בספרו? (תהילים קל"ו) לגוזר ים סוף לגזרים. בנוי לתלפיות. מהו לתלפיות? ספר שאמרו לו פיות הרבה. עשרה בני אדם אמרו ספר תהלים: אדם הראשון, ואברהם, משה, ודוד, ושלמה. על אילין חמישה לא איתפלגון אילין חמישה אחרנייתא מאן אינון. רב ורבי יוחנן רב אמר: אסף, והימן, וידותון, ושלשה בני קרח, ועזרא. ר' יוחנן אמר: אסף והימן וידותון אחד, ושלשה בני קרח אחד, ועזרא. על דעת רב אין אסף בכלל בני קרח. על דעת ר' יוחנן הוא אסף דהכא הוא אסף דתמן אלא ע"י שהיה בן תורה זכה לומר שירה עם אחיו וזכה לומר שירה בפני עצמו. על דעת רב אסף אחר הוא שנאמר: (ד"ה א' כ"ה) על יד אסף הנבא על ידי המלך הנבא. רב ור' יוחנן רב אמר: לידותון הנבא על הידותון על הדינין שעברו עליו ועל ישראל. רב יוחנן אמר: לידותון הנבא על הדתין על הדינין שעברו עליו ועל ישראל. רבי הונא בשם ר' אחא: אע"פ שעשרה בני אדם אמרו ספר תהילים מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל. משלו משל למה הדבר דומה?? לחבורה של אנשים שמבקשים לומר הימנון למלך. אמר להם המלך: כלכם נעימים, כלכם חסידים, כלכם משבחין לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר ע"י כלכם. למה? שקולו ערב. כך, בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר התהילים אמר להם הקדוש ב"ה: כלכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כלכם. למה? שקולו ערב. הדא הוא דכתיב (ש"ב כ"ג) ונעים זמירות ישראל. רבי הונא בשם רבי אחא אמר: מי מנעים זמירותיהם של ישראל? דוד בן ישי. אלף המגן תלוי עליו כל אותן האלפים והרבבות שעמדו על הים והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם, אלא בזכות אותו שבא לאלף דור. כל שלטי הגבורים להביא מי שהוא עומד וישלט ביצרו ויתגבר על יצרו כגון: משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו. כל דורו נתלה בו. ועל ידי מי נקרע לכם ים סוף? ע"י שני שדיך, אלו הם משה ואהרן. רבי יוחנן פתר קרייה בישראל לפני הר סיני עדר שעמדו על הר סיני לא היו עומדים באלירא. מבעד לצמתך שהיו מצמצמין עצמן על כל דיבור ודיבור ולא היו עומדין באלירא, אלא ביראה ורתת וזיע. רבי אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן מייתי לה מן הכא. כתיב (ישעיה ס') והגוים חרוב יחרבו מחורב נחרבו נטלו אפופסים שלהם למיתה. שערך כעדר העזים ר' יהושע בשם רבי לוי אמר: טורא דאתנהרתון מן גוייה הר שגלשתם מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאומות העולם. איזה זה? זה הר סיני. ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קציבין, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. שעלו מן הרחצה שהיו כלן מרוחצין מן העונות. ר' אחא ור' משרשיא בשם ר' אידי אומר: בכל המוספין כתיב: (במדבר כ"ז) ושעיר עזים אחד לחטאת ושעיר חטאת אבל בעצרת אין כתיב חטאת, ללמדך שלא היה בידם לא חטא ולא עון שכולם מתאימות. אמר רבי יוחנן: ביום שירד ה' על הר סיני ליתן תורה לישראל, ירדו עמו שישים רבוא של מלאכי השרת וביד כל אחד ואחד מהן עטרה לעטר את ישראל לכל אחד ואחד מישראל. ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן: מאה ועשרין רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה לסיני, אחד מלבישו עטרה ואחד אוסרו זוני. מהו זוני? ר' הונא רבה דציפורי אמר: זונם. היך מה דאת אמר: (איוב י"ב) מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם. ושכולה אין בהם שלא היה ניזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך זה הקול שלפני הדיבור. היך מה דאת אמר: (שמות כ"ד) ויען כל העם קול אחד. ומדברך נאוה זה הקול של אחר הדיבור שנאמר (דברים ה') וישמע ה' את קול דבריכם וגו', ויאמר ה' אלי שמעתי את קול דברי וגו', הטיבו כל אשר דברו. מהו הטיבו כל אשר דברו? ר' חייא בר אדא ובר קפרא: חד אמר: הטבה כהטבת נרות. וחד אמר: הטבה כהטבת הקטורת. באותה שעה התחיל משה מקלסן. כפלח הרמון רקתך הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה ואין צריך לומרמבעד לצמתך על הצנועין שבכם ועל המצומתין שבכם. כמגדל דויד צוארך מה שגדל אתכם דוד בספרו. ומה גדל אתכם דוד בספרו? (תהילים ס"ח) אלוהים בצאתך לפני עמך. מה כתיב בתריה? ארץ רעשה וגו'. וכן (שופטים ה') הרים נזלו מפני ה' וגו' שאין תלמוד לומר זה סיני מפני ה' אלהי ישראל. בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן כל אותן האלפים והרבבות שעמדו לפני הר סיני והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם, אלא בזכות אותו הבא לאלף דור ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא כל שלטי הגבורים שכל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו, כגון: משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו. כל דורן נתלה בהם. ועל ידי מי נתן התורה? על ידי שני שדיך, אלו משה ואהרן:

רבי יצחק פתר קרייה במלחמת מדין. שערך כעדר העזים עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו, אלא בזכות משה ופנחס. הדא הוא דכתיב (במדבר ל"א) ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם. שגלשו מהר גלעד הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. איזו זו? זו מלחמת מדין. ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קצובים שנים עשר אלף בנדבה ושנים עשר אלף במסירה, שנאמר (שם) וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה. אמר רבי חנניה בר יצחק: בשנים עשר אלף הלכו למלחמת מדין. שעלו מן הרחצה. רבי הונא אמר: שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד, שאלו הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד לא היה משה משבחן ולא היו עולין משם בשלום, הוי אומר שהיו צדיקים ביותר. שכולם מתאימות שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה, היה אחד מהן מפחם פניה ואחד מהם מפרק נזמיה, והיו אומרות להם אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא, שתעשו לנו כך והיו ישראל אומרים להם: לא דייכם שנטלו שלנו מתחת ידיכם, הדא הוא דכתיב (שם כ"ה) ויאמר ה' אל משה קח את ראשי העם והוקע אותם. ושכלה אין בהם שלא נחשד מהם אחד בעבירה. כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו למשה (במדבר ל"א) עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש, לעריה ולחטא. ומדברך נאוה שאמרו לו (שם) ונקרב את קרבן ה'. אמר להם משה: דבריכם סותרים זה את זה. אמרתם ולא נפקד ממנו איש לעריה ולחטא. ואמרתם: ונקרב את קרבן ה'. אלו לא חטאתם קרבן זה למה? אמרו לו: משה רבינו זוגות זוגות היינו נכנסין אצל האשה, והיה אחד ממנו מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה, אפשר שלא הזיע יצר הרע קימעה על אותה הזיעה של יצר הרע?! אנו אומרים להביא קרבן. באותה שעה התחיל משה משבחן. כפלח הרמון רקתך, רקנין שבכם רצופין מצוות ומעשים טובים כרמון הזה, שכל מי שבא עבירה לידו וניצל ממנה ולא עשה אותה מצווה גדולה עשה ואין צריך לומר מבעד לצמתך, על הצנועין ועל המצומתין שבכם. כמגדל דוד מה שגדל אתכם בספרו. ומה גדל אתכם דוד בספרו? (תהילים קל"ו) לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ונתן ארצם לנחלה. בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן תלוי עליו כל הרבבות והאלפים שהלכו למלחמת מדין והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו שבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא כל שלטי הגבורים כל שעומד ושולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור, כגון: משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו. כל דורן נתלה בהם. ועל ידי מי נעשית מלחמת מדין? על ידי שני שדיך ע"י סנדרנא משה ופנחס:

רבי הונא פתר קרייה בירדן. שערך כעדר כעזים עדר שעברו את הירדן לא עברו אלא בזכות יעקב אבינו, הדא הוא דכתיב (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל. ר' הונא אמר: ישראל סבא. רבי יודן בשם ר' יוחנן: בג' מקומות מצאנו בתורה בנביאים בכתובים שלא עברו ישראל הירדן, אלא בזכות יעקב אבינו. בתורה (בראשית ל"ב) כי במקלי עברתי את הירדן הזה. בנביאים (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה עבר ישראל ישראל סבא. בכתובים (תהילים קי"ד) מה לך הים כי תנוס הירדן וגו' מלפני אלוה יעקב וגו'. שגלשו מהר גלעד הר שלגשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. אי זה זה? זה הירדן. ומה הגלשה הגלשתם מתוכו? שניך כעדר הקצובות בזת סיחון ועוג שעלו מן הרחצה. אמר ר' אלעזר: בששים אלף נכבשה ארץ כנען היא דעתיה דרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: כל מלחמה שהיא יתירה על שישים אלף מלחמת עירבוביא היא. רבי יהודה בשם חזקיה אמר: כל מקום שנאמר כעשר כעשרים כשלשים כארבעים אמר או חסר, או יתר. תמן איתמר (יהושע ד') כארבעים אלף חלוצי צבא. והכא איתמר (ד"ה א' ה') ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים. אמר ר' אחא: אלף שלם היו והשאר כלו בדרכים. אותן ט"ו אלף איכן הם? אמר להם: שומרי כלים היו ולא מנאן הכתוב. שכלם מתאימות שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף, הדא הוא דכתיב (יהושע ו') והחלוץ הולך וגו'. ושכלה אין בהם וגו' שלא היה ניזק אחד מהן. כחוט השני שפתותיך כשאמרו ליהושע (יהושע א') כל אשר צויתנו נעשה וגו'. ומדברך נאוה שאמרו (שם) כל איש אשר ימרה את פיך. באותה שעה התחיל יהושע משבחן, כפלח הרמון רקתך הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה, ואין צריך לומר,מבעד לצמתך על הצנועין שבכם ועל המצומתים שבכם. כמגדל דויד צוארך כמה גדל אתכם דוד בספרו? (תהילים קל"ו) למכה מלכים גדולים. בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן כל אותן האלפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם לא הגנתי עליה,ם אלא בזכות אותו הבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא שלטי הגבורים שכל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו. כגון: משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו. כל דורן נתלה בהן. ועל ידי מי עברו ישראל את הירדן? על ידי שני שדיך אלו הן יהושע ואלעזר:

דבר אחר: מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. ואי זה זה? זה בית המקדש, שנאמר (תהילים ס"ח) נורא אלוהים ממקדשך. מאיכן מורא יוצאה לא מבית המקדש?! הדא דאת אמר: (ויקרא כ"ו) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, שהוא מקודש בחרבנו כשהיה מקודש בבנינו. והרי דברים ק"ו ומה אם למקדשו לא נשא לו הקב"ה פנים, לכשיבא להפרע ממחריביו על אחת כמה וכמה. ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קצובין, אלו בגדי כהונה גדולה. דתנינן תמן כוהן גדול משמש בשמונה בגדים וההדיוט בד': בכתונת, ומכנסים, מצנפת, ואבנט. מוסיף עליו כוהן גדול: חשן, ואפוד, ומעיל, וציץ, נזר הקדש. כתונת הייתה מכפרת על שופכי דמים, היך מה דאת אמר (בראשית ל"ז) ויטבלו את הכתנת בדם ויש אומרים: על לובשי כלאים, היך מה דאת אמר (שם) ועשה לו כתונת פסים. מכנסים מכפרים על גלוי עריות, היך מה דאת אמר: (שמות כ"ח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח היך מה דאת אמר: (שם) ושמת את המצנפת על ראשו. אבנט על מה היה מכפר על העוקמנין טעמא מאן דאמר על הגנבים לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושין מעשיהם בסתר ומאן דאמר על העוקמנין. אמר ר' לוי: שלשים ושתים אמות היה בו והיה מעקמו לכאן ולכאן. חשן היה מכפר על מטי דין הדא דאת אמר (שם) ונתת אל חשן המשפט. אפוד היה מכפר על עובדי עבודת כוכבים היך מה דאת אמר: (הושע ג') ואין אפוד ותרפים. מעיל היה מכפר על לשון הרע. ר' סימון בשם ר' יונתן דבית גוברין: שני דברים לא היה להם כפרה וקבעה להם התורה כפרה ואלו הן: לשון הרע וההורג נפש בשגגה. לשון הרע לא היה לה כפרה וקבעה התורה כפרה זוג המעיל, שנאמר: (שמות כ"ח) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וגו' יבא קול ויכפר על קול לשון הרע. וההורג בשגגה לא היה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה, זו מיתת כוהן גדול, שנאמר: (במדבר ל"ה) וישב בה עד מות הכהן הגדול. ציץ היה מכפר על עזי פנים. ומאן דאמר על הגודפנים. מאן דאמר על עזי פנים, היך מה דאת אמר: (שמות כ"ח) על מצח אהרן. ולהלן הוא אומר: (ירמיה ג') ומצח אשה זונה היה לך וגו'. ומאן דאמר על הגודפנין והיה על מצחו תמיד. ולהלן הוא אומר: (שמואל א' י"ז) ותטבע האבן במצחו. כתיב: ויפול על פניו ארצה. למה ויפול על פניו? אלא מתחילה אתה דורש גבהו שש אמות וזרת, כדי שלא יצטער אותו צדיק ויהלך מלא קומתו, לפיכך כתיב: ויפול על פניו ארצה. אמר רבי הונא: לפי שהיה דגון אלהיו חקוק על לבו, לקיים מה שנאמר: (ויקרא כ"ו) ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. דבר אחר: ויפול על פניו ארצה. אמר רבי: כדי שיטמן אותו פה סרוח שחירף וגידף כענין שנאמר: (איוב מ') טמנם בעפר יחד. דבר אחר: ויפול על פניו ארצה, כדי שלא יצטער אותו צדיק בתוך ישובו. דבר אחר: ויפול על פניו, כדי שיבא אותו צדיק וידרוך על צוארו, לקיים מה שנאמר (דברים ל"ג) ואתה על במותימו תדרוך. שעלו מן הרחצה שמכפרין על ישראל. שכולם מתאימות אלו שתי שרשרות גבלות של זהב, שיוצאות מבין החשן והיו נראין מתוכו כמין שתים נרתיקות. ושכלה אין בהם שלא נתאכלה אחת מהן. כחוט השני שפתותיך זה נזר הקדש. ומדברך נאוה זה הציץ. ר' יונתן הוה סליק לצלויי בירושלם כיון דמטא גבי חד פלאטנוס, פגע ביה חד כותי אמר ליה: לאן את אזיל? אמר ליה: למצלי בירושלם. אמר ליה: ולא טב לך תיסוק ותצלי בהדין טורא בריכא ולא תצלי בההיא קיקלתא? אמר ליה: ולמה הוא בריך טורא הדין? אמר ליה: דלא טף במוי דמבולא, הדא היא דברייתא אמרין ארעא דישראל לא טפת במוי דמבולא, אתעלמת מלתא מן רבי יונתן בההיא שעתא ולא השיבו. אמר ליה חמריה: רבי, תרשני ואני משיבו. אמר ליה: השיבו. אמר לההוא כותי: הדין טורא ממה את עביד ליה, אי מן טורא רממיא, הא כתיב: (בראשית ז') ויכסו כל ההרים הגבוהים, אי מן מכיכיא הא כתיב: (שם) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים, ולא אשגח ביה עילוי קרייה בהרים הנמוכים. אם ההרים שהיו גבוהים מלמעלה כתיב ויכסו כל ההרים, קל וחומר לנמוכים. בההיא ענתא נשתתק אותו כותי ולא אשכח מה להשיב. בההיא ענתא נחת ליה רבי יונתן וארכביה לחמריה תלתא מילין וקרא עליה תלתא קריין (דברים ו') ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עיקר ועקרה ובבהמתך אפי' בבהמין שבכם. והדין (ישעיה נ"ד) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו'. והדין כפלח הרמון רקתך, ריקן שבישראל מלא תשובות כרמון. מבעד לצמתך ואין צריך לומר על הצנועין והמצומתין שבכם: עברו אלא בזכות יעקב אבינו, הדא הוא דכתיב (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל. ר' הונא אמר: ישראל סבא. רבי יודן בשם ר' יוחנן: בג' מקומות מצאנו בתורה בנביאים בכתובים שלא עברו ישראל הירדן, אלא בזכות יעקב אבינו. בתורה (בראשית ל"ב) כי במקלי עברתי את הירדן הזה. בנביאים (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה עבר ישראל ישראל סבא. בכתובים (תהילים קי"ד) מה לך הים כי תנוס הירדן וגו' מלפני אלוה יעקב וגו'. שגלשו מהר גלעד הר שלגשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. אי זה זה? זה הירדן. ומה הגלשה הגלשתם מתוכו? שניך כעדר הקצובות בזת סיחון ועוג שעלו מן הרחצה. אמר ר' אלעזר: בששים אלף נכבשה ארץ כנען היא דעתיה דרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: כל מלחמה שהיא יתירה על שישים אלף מלחמת עירבוביא היא. רבי יהודה בשם חזקיה אמר: כל מקום שנאמר כעשר כעשרים כשלשים כארבעים אמר או חסר, או יתר. תמן איתמר (יהושע ד') כארבעים אלף חלוצי צבא. והכא איתמר (ד"ה א' ה') ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים. אמר ר' אחא: אלף שלם היו והשאר כלו בדרכים. אותן ט"ו אלף איכן הם? אמר להם: שומרי כלים היו ולא מנאן הכתוב. שכלם מתאימות שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף, הדא הוא דכתיב (יהושע ו') והחלוץ הולך וגו'. ושכלה אין בהם וגו' שלא היה ניזק אחד מהן. כחוט השני שפתותיך כשאמרו ליהושע (יהושע א') כל אשר צויתנו נעשה וגו'. ומדברך נאוה שאמרו (שם) כל איש אשר ימרה את פיך. באותה שעה התחיל יהושע משבחן, כפלח הרמון רקתך הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה, ואין צריך לומר,מבעד לצמתך על הצנועין שבכם ועל המצומתים שבכם. כמגדל דויד צוארך כמה גדל אתכם דוד בספרו? (תהילים קל"ו) למכה מלכים גדולים. בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן כל אותן האלפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם לא הגנתי עליה,ם אלא בזכות אותו הבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא שלטי הגבורים שכל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו. כגון: משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו. כל דורן נתלה בהן. ועל ידי מי עברו ישראל את הירדן? על ידי שני שדיך אלו הן יהושע ואלעזר:

דבר אחר: שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. אי זה זה? אלו המשמרות. ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קציבין. כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לוויה, שנים עשר מחלקות שעלו מן הרחצה שמשמרין לישראל,שכולם מתאימות. דתנינן תמן: בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות. ושכלה אין בהם דתנינן: הראשון בראש ורגל. כחוט השני שפתותיך דתנינן: שחה לנסך הניף הסגן בסודר והקיש בן ארזא בצלצל. ומדברך נאוה זה השיר. דתנינן תמן: השיר שהיו הלוים אומרים במקדש. בראשון היו אומרים (תהילים כ"ד) לה' הארץ ומלואה. בשני (שם מ"ח) גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו וגו'. בשלישי (שם פ"ב) אלוהים ניצב בעדת אל. ברביעי (שם צ"ד) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. בחמישי (שם פ"א) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב. בששי (שם צ"ג) ה' מלך גאות לבש. בשבת (שם צ"ב) מזמור שיר ליום השבת. לעתיד לבא ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים:

דבר אחר: שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. ואי זה זה? אלו הקרבנות. מה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קציבין. (במדבר כ"ח) את הכבש אחד תעשה בבקר וגו'. שעלו מן הרחצה שמכפרים והולכין על ישראל. שכולם מתאימות דתנינן איל קרב באחד עשר בחמשה עשר. ושכלה אין בהם דתנינן: הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה:

דבר אחר: שערך כעדר העזים הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. ואי זה זה? אלו סנהדרין. ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קציבין, אלו מזכין ואלו מחייבין. שעלו מן הרחצה שמזכין את ישראל. שכלם מתאימות דתנינן: מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר, והן מעבירין לזוגות. ושכלה אין בהם ר' לוי אמר: שמלמדין דבר מתוך דבר. ר' אבא אמר: שאין הלכה קוהא להם. כחוט השני שפתותיך רבי יודן אמר: כגזירת המלך גזירת בית דין, הן מצווין בפיהם סקילה שרפה הרג וחנק. רבי חוניא אמר: דמים. דתנינן: וחוט של סקרא חוגרו באמצע כדי להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. רבי עזריה בשם ר' יודה: כשם שחוט הסיקרא מבדיל בין דמים העליונים לתחתונים, כן סנהדרין מבדילין: בין טומאה לטהרה, בין איסור להיתר, בין פטור לחיוב:

דבר אחר: כחוט השני שפתותיך זה לשון של זהורית. ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח. אמר להם: כחוט השני שפתותיך, רחישת פיך חביבה עלי, כחוט השני של זהורית. ר' אבהו אמר: עלה (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו. מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח? שפתינו. ומדברך נאוה מדברך יאי מדברתיך יאיא. אמר רבי אבא בר כהנא: אף על פי שהוא מדבר חייבין על מחיצתו עכשיו כשהוא חרב, כשם שמחויבין על מחיצתו כשהוא בנוי. אמר רבי לוי: אמר הקב"ה: בחורבנה העמידה לי צדיקים ובבנינה העמידה לי רשעים. בחורבנה העמידה לי צדיקים: דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. בבנינה העמידה לי רשעים: כגון: אחז וחבורתו, מנשה וחבורתו, אמון וסייעתו. ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן: על הדא. דר' לוי אמר: (ישעיה נ"ד) כי רבים בני שוממה מבני בעולה, הוי צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה. כפלח הרמון רקתך רבי אבא בר כהנא ורבי אחא חד אמר: הריקן שבשלש שורות רצוף תורה כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך על היושבין בסנהדרין עצמה. וחד אמר: הריקן שבסנהדרין רצוף תורה כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך על היושבין תחת הזית ותחת הגפן והתאנה ועוסקין בדברי תורה. כמגדל דויד צוארך זה בית מקדש. ולמה מדמהו בצואר? שכל ימים שהיה בית המקדש בנוי וקיים היו צוארן של ישראל פשוט בין אומות העולם, וכיון שחרב בית המקדש, כביכול נכפף צוארן של ישראל, הדא הוא דכתיב: (ויקרא כ"ו) ושברתי את גאון עזכם זה בית המקדש. דבר אחר: מה צואר זה נתון בגבהו של אדם, כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם. ומה צואר זה רוב תכשיטין תלויין בו, כך כהונה מבית המקדש לוויה מבית המקדש. ומה צואר זה אם ניטל אין לאדם חיים, כך משחרב בית המקדש אין חיים לשונאי ישראל. בנוי לתלפיות טטרגונין. חייא בר' בון אמר: יופי היה ונעשה תל. אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שעשיתיו תל בעוה"ז, ואני הוא שעתיד לעשותו יפיפית לעולם הבא. דבר אחר: תלפיות תל שמתפללים בו כל פיות. מכאן אמרו: העומדים בחוצה לארץ ומתפללין הופכין פניהם לארץ ישראל, שנאמר (מלכים א' ח') והתפללו אליך דרך ארצם. העומדין בא"י הופכין פניהם כנגד ירושלם ומתפללין, שנאמר (ד"ה ב' ו') והתפללו אליך דרך העיר הזאת. העומדים ומתפללים בירושלם הופכין פניהן כנגד המקדש, שנאמר (מ"א ח') והתפלל אל הבית הזה. העומדים בהר הבית הופכים פניהם כנגד קדשי הקדשים ומתפללין, שנאמר (שם) והתפללו אל המקום הזה. נמצאו העומדים בצפון פניהם לדרום. והעומדים בדרום פניהם לצפון. והעומדים במזרח פניהם למערב. והעומדים במערב פניהם למזרח. נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. ומניין שכל ישראל מתפללין אל מקום אחד? ר' יהושע בן לוי אמר: (מלכים א' ו') הוא ההיכל לפני הוא ההיכל, שכל הפנים מכוונות אותו עד כדון בבניינו. בחורבנו מניין? אמר רבי אבין: בנוי לתלפיות הוא ההיכל שכל הפיות מתפללות בו. בקריאת שמע הוא אומר: בונה ירושלים. בתפילה הוא אומר: בונה ירושלם. בברכת המזון הוא אומר: בונה ירושלים. הוי, שכל הפיות מתפללין עליו לפני הקב"ה, עתיד הוא לבנותו ולהשרות שכינתו בו. כתוב אחד אומר (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים. וכתוב אחד אומר (הושע ה') אלך אשובה אל מקומי. כיצד יתקיימו שני כתובין הללו?! אלא פנים למעלה ולבו למטה. דתניא: יכוין אדם לבו כנגד בית קדשי הקדשים. רבי חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא ר' חייא רבה אמר: כנגד קדש הקדשים של מעלה. ור' שמעון בן חלפתא אמר: כנגד קדש הקדשים של מטה. אמר רבי פנחס: מקיים אני דברי שניכם כנגד קדש הקדשים של מעלה שמכוון כנגד קדש הקדשים של מטה, הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת ה', מכוון נגד שבתך זה בית המקדש של מעלה. הר המוריה ר' חייא רבה ורבי ינאי חד אמר: שממנו יוצא מרה לעולם. וחרינא אמר: שממנו יוצא מורא לעולם. ארון רבי חייא רבה ור' ינאי חד אמר: שמשם יוצא אורה לעולם. וחד אמר: שמשם יצא ארירה לאומות העולם. דביר רבי חייא רבה ורבי ינאי חד אמר: שממנו יוצא דבר לאומות העולם. וחד אמר: שמשם יוצא דברות לעולם. אלף המגן תלוי עליו אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא: אלף דור קפלתי והבאתי אותו המגן שהיה תאות לבבם. ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר: אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע! לי נעשית מגן ולבני אין אתה נעשה מגן?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך הייתי מגן אחד, שנאמר (בראשית ט"ו) אנכי מגן לך, אבל לבניך אני נעשה מגינים הרבה, הדא הוא דכתיב אלף המגן תלוי עליו. כל שלטי הגבורים זו כהונה ומלכות: