מ"ג שיר השירים ד ג
<< · מ"ג שיר השירים · ד · ג · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך.
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כְּח֤וּט הַשָּׁנִי֙ שִׂפְתוֹתַ֔יִךְ וּמִדְבָּרֵ֖ךְ נָאוֶ֑ה כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃
רש"י
"ומדברך" - דבורך והרי הוא מגזרת (יחזקאל לג) הנדברים בך אצל הקירות (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' פרלרי"ץ בלע"ז
"רקתך" - היא גובה הפנים שקורין פומילי"ש בלע"ז אצל העינים ובלשון גמרא קורין אותו רומני דאפי ודומין לפלח חצי רמון בחוץ שהוא אדום וסגלגל הרי קילוס בנוי אשה והדוגמא פירשו רבותינו ריקנים שביך מלאים מצות כרמון
"מבעד לצמתך" - מבפנים לקישוריךאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
כפלח הרמון - יש אומרים כחצי והקרוב שהוא ציץ הרמון האדום ויש מפרשים אותו מלשון פלח דבלה שהוא לשון ביקוע כן זה ביקוע הרמון:
רקתך - בין המצח והעין:
צמתך - הוא השער הרב וכמוה גלי צמתך:
הפעם השנית; רצוף אהבה - כלומר שרוף אהבה על אחת מבנות ירושלם ושם עטרה בראשו וכל זה עשה שלמה המלך אז ראה תאותו:
הנך - ואת יותר יפה מחשוקתו של שלמה ויכולתי לראותך בלי שאצטרך לעשות אפריון:
שערך כעדר העזים - הענין כי מנהג העזים שיתלו בהרים הגבוהים ועומדות ברגליהן ללקט עלים לכאן ולכאן כן דימה שער ראשה שזה על זה נופל:
שניך וגו', וענין מן הרחצה - הלבן:
ושכלה - כמו נשברת:
הפעם השלישית; עמודיו רפידתו - ענינו רוב הזהב והכסף וכתוב שציפהו בזהב ובכסף:
מרכבו ארגמן - כעין ארגמן או הרכיב מבחוץ:
וטעם צאינה וראינה - הוא ויקהלו אל המלך שלמה:
הנך יפה רעיתי עיניך יונים - שהיו עובדי השם כאשר פירשתי בפעם הראשונה:
וענין עיניך - נביאים כי כן יקראו רועים וחוזים:
וענין שערך - הם הנזירים:
שניך - הם הגבורים:
שפתותיך - המשוררים:
רקתך - הם הכהנים:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מדרש רבה
כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו את השירה (שם ט"ו) אז ישיר משה. ומדברך נאוה שמראין באצבע ואומרים (שם) זה אלי ואנוהו. באותה שעה התחיל משה משבחן. כפלח הרמון רקתך הריקן שבכם רצוף מצוות כרמון הזה אין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם:
רוקח
דבר אחר, כחוט – זה חוט שהיה חוגר באמצע המזבח. השני לשון אדום, כי חוט מפסיק בין דמים העליונים לדמים התחתונים507, וזהו השני.
סנהדרין קטנה בגי' כמניין חוט508.
השני גי' שס"ה, כנגד שס"ה לאוין ושס"ה ימים בשנה.
דבר אחר, השני לשון לימוד כמו "ושננתם"509. שפתותיך בגי' מקרא משנה תלמוד.
ומדברך נאוה – היו נאים במדבר כשהיו חונים דגלים דגלים, וזהו ומדברך נאוה.
דבר אחר, אפילו כשירושלים שממה כמדבר אפילו הכי נאוה הוא – אין הקדושה זזה משם510.
דבר אחר, ומדברך נאוה, ומדברך – במ' יום דבורך נאוה, שקיבלו התורה ואמרו נעשה ונשמע.
דבר אחר, ומדברך – "משה ידבר והאלהים יעננו בקול"511.
דבר אחר, ומדברך נאוה – נהוגיך יפה, תרגום של "וינהג"512 – "ו(י)דבר". מנהגים נאים לישראל – הולכים לבתי כנסיות ואומרים קדיש וברכו וקריאת שמע ותפילות.
דבר אחר, ומדברך נאוה – דיבור513, התורה והתפילה. ומדברך נאוה – "הטיבו (את) [כל] אשר דיברו"514.
כפלח הרמון רקתך – ריקנים שבך מלאים מצות כרימון515.
דבר אחר, כפלח – זה כהן גדול העובד ופולח פולחן בפעמונים ורמונים, וזהו כפלח הרמון. פלח גי' כהן גדול. כהן הדיוט לובש ד' בגדים וכהן גדול לובש כפול שהן ח', וזהו כפלח – כפל ח'. הרימון – מלא כרימון. דבר אחר, "פעמון ורימון"516.
דבר אחר, כפלח הרימון רקתך זש"ה "צדיק כתמר יפרח"517, ככף תומר שהוא לח ונוטלים לולב לח ולא יבש וד' מינים לחים518, כפלח אותיות כף לח – "כפות תמרים"519, הרימון – מלאים מצות כרימון520.
כפלח הרימון רקתך בגי' לשכת (ה)גזית521.
[הרמון] רקתך מבעד לצמתך בגי' ריקנים שבך מלאים מצות כרימון522.
<< · מ"ג שיר השירים · ד · ג · >>