מ"ג שיר השירים ב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שיר השירים


<< · מ"ג שיר השירים ב · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלַ֙‍ִם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּע֥וֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃

תרגום (כל הפרק)

בתר כן אתאמר למשה בנבואה מן קדם יי למשלח אזגדין לאללא ית ארעא וכדו תבו מלאללא אפיקו שום ביש על ארעא דישראל ואתעכבו ארבעין שנין במדברא פתח משה פומיה וכן אמר אשבעית יתכון כנשתא דישראל ביי צבאות ובתוקפי ארעא דישראל דלא תזידון למיסק לארעא דכנען עד דיהא רעוא מן קדם יי ויסופון כל דרא אנשי קרבא לממת מגו משריתא היכמה דזדו אחוכון בני אפרים די נפקו תלתין שנין ממצרים עד לא מטא קיצא ונפלו ביד פלשתאי דיתבין בגת וקטלו יתהון אלהין אוריכו עד זמן ארבעין שנין ובתר כן יעלון בניכון ויחסנון יתה:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"השבעתי אתכם" - אתם האומות

"בצבאות או באילות" - שתהיו הפקר ומאכל כצביים ואיילי'

"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה" - שביני לדודי לשנותה ולהחליפה ולבקש ממני להתפתות אחריכם

"עד שתחפץ" - בכל עוד שהיא תקועה בלבי והוא חפץ בי

"עד שתחפץ" - כמו עד שהמלך במסיבו בעוד שהמלך במסיבו

"אם תעירו" - אם תשניאו כמו (שמואל א כד) ויהי ערך (דניאל ד טז) ופשרה לערך

"ואם תעוררו" - כמו העורר על השדה קלניי"ר בלע"ז יש מדרשי אגדה רבים ואינם מתיישבי' על סדר הדברים כי רואה אני שנתנבאה שלמה ודבר על יציאת מצרים ועל מתן תורה והמשכן וביאת הארץ ובית הבחירה וגלות בבל וביאת בית שני וחורבנו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(ז) "השבעתי". [בתוך כך רדפו אחריה בנות ירושלים השומרות אותה והיא רואה אותן מרחוק] אומרת להן. אני משביע אתכן. בל תעירו ותטילו איבה באהבה זאת. [מלשון ויהי עריך]. וכן אף בל תעוררו אותה. ר"ל לא לרחק ולא לקרב, רק עד שתחפץ. לפי חפץ האוהבים והחושקים, וזר בל יתערב ביניהם, ויען שאין איש שם במדבר רק צבאות ואילות השדה. משבעת אותם באלה, הם יהיו עדים ומתרים ומודיעים השבועה הזאת:

הדוד חלף הלך לו. והרעיה הושבה אל חדרי שלמה.

ובזה נשלם השיר הראשון:

מליצה:

(ז) "השבעתי". בתוך כך התחילו כחות הגויה להתעורר מתרדמתם ולהשבית את החבור היקר הלז והנפש האלהית משבעת את בנות ירושלים שהם כחות הגויה בל ישבתו את האהבה הנפשיית ודבוקה בצור עוזה לא לרחק ולא לקרב. כי גם התעוררות האהבה הזאת באמצעות כחות החומריות היא אש זרה ואהבה בלתי נקיה מפניות חיצוניות רק עד שתחפץ האהבה בעצמה בהתעוררות הרוח להדבק ברוח אלהים. וכ"ש שלא ישביתוה ע"י שיטילו איבה בינה ובין דודה שבשמים ע"י שיפתוה אל חמדת העולם ואהבת זולתו. ויען שהנפש היא עתה במדבר חוץ מן העיר ר"ל שהתפשטה מן הגויה נפרדת מכל כחותיה כי דבקה ברוחניות ובשכל העליון ולא נמצא מליץ בינה ובין כחות הגויה רק נפש החיונית לבדה אשר עורקיה לא ישכבון והיא משלחת מעינותיה בנחלים ע"י מרוצת הדם הסובב מן הלב אל כל עורקי הגויה ואליו ישובון, והמרוץ הזה הולך במרוצה רבה סובב על כל פנות הגויה כ"ד או שלשים פעמים בשעה ונמשל במרוצתו לצבאות ואילות השדה בע"ח שמרוצתם קל מאד משבעת את כחות הגויה בצבאות האלה הרצים בל יפריעו חק האהבה:

רוח הקודש עלה מעל נפש שלמה, והיא הושבה ע"י שהקיצו כחות הגויה להסגר בבית כלא החומר כבתחלה:

ובזה נשלם השיר הראשון:

מדרש רבה (כל הפסוק)


ז.

השבעתי אתכם בנות ירושלים במה השביען? ר' אליעזר אומר: השביען בשמים ובארץ. בצבאות בצבא של מעלה ובצבא של מטה, בשתי צבאות. הווי אומר: בצבאות או באילות השדה זו חית השדה. היך מה דאת אמר: (איוב ה') כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך. ר' חנינא בר פפא ור' יהודה ברבי סימון ר' חנינא אמר: השביען באבות ובאמהות. בצבאות אלו אבות שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם. או באילות השדה אלו השבטים. היך מה דאת אמר: (בראשית מ"ט) נפתלי אילה שלוחה. רבי יהודה ברבי סימון אמר: השביען במילה. בצבאות בצבא שיש בה אות. או באילות השדה ששופכין דמם כדם צבי ואיל. ורבנן אמרי: השביען בדורו של שמד. בצבאות שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהן. או באילות השדה ששופכין דמן על קדושת שמי, כדם הצבי ודם האיל . הדא הוא דכתיב: (תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. אמר ר' חייא בר אבא: אם יאמר לי אדם, תן נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא, אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד. אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול. ומה היו עושים בדורו של שמד? היו מביאין כדוריות של ברזל, ומלבנין אותן באש ונותנין אותן תחת שיחיהן ומשיאין נפשותם מהן. ומביאין קרטיות של קנים, ונותנין אותן תחת צפרנן ומשיאין נפשותיהם מהם. הוא שאמר דוד: (שם כ"ה) אליך ה' נפשי אשא. אשיא כתיב, שהיו משיאין נפשם, על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא. אמר רבי אושעיא: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: המתינו לי ואני עושה אתכם, כצבא של מעלה. ר' יודן בשם ר' מאיר: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם תשמרו שבועתי אעשה אתכם כצבא של מעלה ואם לאו, אעשה אתכם כצבא של מטה. רבי יוסי בר חנינא אמר: שתי שבועות יש כאן, אחת לישראל ואחת לאומות העולם. נשבע לישראל שלא ימרדו עול המלכיות. ונשבע למלכיות שלא יקשו עול על ישראל. שאם מקשים עול על ישראל, הן גורמין לקץ לבא שלא בעונתו. אמר רבי לוי: כתיב: (ישעיהו ל"ב) הן לצדק ימלוך מלך. אין הקדוש ברוך הוא מעמיד מלך חנף על אומתו, עד שגובה דייקי שלה וגומרה תחילה. רבי אבהו בשם ר' תנחום אמר: מה שוטרי ישראל אומרין לפרעה? הדא הוא דכתיב: (שמות ה') תבן אין נתן לעבדיך וגו' וחטאת עמך. את חטי על עמך ואת חטי על אומתך. ואת גורם לעצמך, שתסתלק המלכות ממך ותנתן לאומה אחרת. ר' חלבו אומר: ארבע שבועות יש כאן השביע לישראל: שלא ימרדו על המלכיות, ושלא ידחקו על הקץ, ושלא יגלו מסטירין שלהם לאומות העולם, ושלא יעלו חומה מן הגולה. אם כן למה מלך המשיח בא? לקבץ גליותיהן של ישראל. רבי אוניא אמר: ד' שבועות השביען, כנגד ד' דורות, שדחקו על הקץ ונכשלו ואלו הן: אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים. הדא הוא דכתיב: (תהילים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת. ויש אומרים: אחד בימי עמרם. ואחד בדורו של שמד. ואחד בימי בן כוזבא. ואחד בימי שותלח בן אפרים. שנאמר: בני אפרים נושקי רומי קשת. והן היו מחשבין בשעה שנתגזרה גזרה, כשדבר הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו בין הבתרים, ומשנולד יצחק התחיל. מה עשו? נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה. מפני מה? שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו, על שעברו על הקץ ועברו על השבועה. אם תעירו ואם תעוררו רבי יודן ור' ברכיה ר' יודן אמר: אהבה שאהב יצחק את עשו שנאמר: (בראשית כ"ה) ויאהב יצחק את עשו. מהו עד שתחפץ? עד שנעשה חפצו של זקן. ר' ברכיה אמר: אהבה שאהב הקדוש ברוך הוא לישראל,שנאמר: (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה'. מהו עד שתחפץ? מלכות של מעלן, לכשתחפוץ מידת הדין מאליה אני הוא מביאה בקולי קולות ולא אתעכב. לכך נאמר: עד שתחפץ.