מ"ג עמוס ח ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג עמוס · ח · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם אדני יהוה רב הפגר בכל מקום השליך הס

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה רַב הַפֶּגֶר בְּכָל מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהֵילִ֜ילוּ שִׁיר֤וֹת הֵיכָל֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה רַ֣ב הַפֶּ֔גֶר בְּכׇל־מָק֖וֹם הִשְׁלִ֥יךְ הָֽס׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וְיֵלִילוּן חֲלַף זִמְרָא בְּבָתֵּיהוֹן בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים סַגֵי פִגְרֵי קְטִילִין בְּכָל אֲתַר יֵימַר רָמֵי וְסַלֵק:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שירות היכל" - שהם משוררים בתוך היכלי הם במשתאותיהם

"רב הפגר" - סגי פגרי קטולין

"בכל מקום השליך הס" - בכל אתר יימר רמי וסליק השליכו מכאן (בס"א הסירו מכאן) הפגרים האלה

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"רב הפגר" - אז ירבו פגרי הרוגים ובכל מקום אשר השליך המשליך את הפגרים הרבים ההם יהיה שתיקה ודמימות קול כי הרואים לא יצעקו ולא ירימו קול למען לא ירך לב העם

"והילילו" - יהפכו ליללה השירות והזמירות שהיו מזמרים בהיכליהם במקום השירות יילילו 

מצודת ציון

"והילילו" - מל' יללה

"שירות" - מל' שיר וזמר

"הפגר" - כן יקרא גוף המת כמו וכובד פגר (נחום ג')

"הס" - ענין שתיקה כמו ואמר הס (לעיל ו)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והילילו שירות היכל ביום ההוא", השירות שהיו משוררים בהיכל האלילים יתהפכו ליללה כי עבורם בא הפורעניות, ומה שהונחו בכלוב שהוא כלי מיוחד להניח בו עופות הנפגרים, בא לרמז כי "רב הפגר", שיהיה הפגר רב כפגרי עופות הנצודים עד שיונחו "בכל מקום", ולא ישארו כולם בכלוב רק "השליך" מן הכלוב, שכן ראה הכלוב ריק בלא עופות, ר"ל שתהיה נבלתם כסוחה בקרב חוצות, "הס", מלה זאת אין לה באור, ונראה שהיה להנביא עוד דבר אחד לגלות וירא לגלותו מפני הסכנה, ואמר "הס" צריך לשתוק ושלא לגלות הדבר, והדבר שהעלימו הנביא עתה פירש אותו (ישעיה סי' ז') במ"ש ובעוד ששים וחמש שנים יחת אפרים מעם, שפירושו בעוד ששים וחמש שנים מעת שהתנבא עמוס שישראל גלה יגלה מעל אדמתו, שמעת ההיא עד גלות עשרת השבטים היה ס"ה שנה, ולא מצאנו בדברי עמוס שהגביל הזמן בפירוש כי נצטוה שלא לגלות בבאור, רק ברמז, ומסרו בקבלה לבני הנביאים, ואמר "הס" ר"ל צריך לשתוק, ובחר במלה זאת שמספרו ס"ה, שבו רמז שבעוד ס"ה שנים כמנין "הס" יהיה הדבר הזה, והטעם שלא גלה את הזמן בפירוש, הוא כי הנביא שינבא על פורעניות עתידה בלא זמן לא ירע זה בעיני העם, כי יודעים שהיעודים הרעים ישתנו לפעמים או יאריך זמנם בהשתנות מעשה העם לטובה, כמ"ש החזון אשר הוא חוזה לימים רבים (יחזקאל י"ב), אבל אם מגביל זמן מבורר זה מורה שהזמן קרוב ושלא ישתנה הדבר בשום אופן, ולא רצה ה' שיאמר זאת בגלוי, ואמר מלת הס, לרמוז שיש בכאן סתר ששותק ממנו, וגם רמז הזמן במספר הס, ומסרו לבני הנביאים בקבלה, וישעיה שהיה בימי אחז שהיה קרוב אל הזמן פירש את הדבר שמלת הס פירוש שבעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם, ויהיה רב הפגר בכ"מ:

 

<< · מ"ג עמוס · ח · ג · >>