מ"ג נחמיה ט כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות נחמיה


<< · מ"ג נחמיה ט · כב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה ויירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך הבשן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה וַיִּירְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְאֶת אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֤ם מַמְלָכוֹת֙ וַעֲמָמִ֔ים וַֽתַּחְלְקֵ֖ם לְפֵאָ֑ה וַיִּֽירְשׁ֞וּ אֶת־אֶ֣רֶץ סִיח֗וֹן וְאֶת־אֶ֙רֶץ֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וְאֶת־אֶ֖רֶץ ע֥וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָֽׁן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לפאה" - כמו להיות לצד זוית אחת מוחלקים בלי להתערב עם עכו"ם הארצות

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ותחלקם לפאה" - גרשת העובדי כוכבים וחלקתם להיות נפוצים בקצות הארץ

"ארץ סיחון וגו'" - כפל הדבר לתוספת ביאור

מצודת ציון

"לפאה" - לקצה כמו פאת שדך (ויקרא י"ט)

<< · מ"ג נחמיה · ט · כב · >>