מ"ג נחום ג ג
כתיב:
פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורב חלל וכבד פגר ואין קצה לגויה יכשלו וכשלו בגויתם.
מנוקד:
פָּרָשׁ מַעֲלֶה וְלַהַב חֶרֶב וּבְרַק חֲנִית וְרֹב חָלָל וְכֹבֶד פָּגֶר וְאֵין קֵצֶה לַגְּוִיָּה יכשלו וְכָשְׁלוּ בִּגְוִיָּתָם.
עם טעמים:
פָּרָ֣שׁ מַעֲלֶ֗ה וְלַ֤הַב חֶ֙רֶב֙ וּבְרַ֣ק חֲנִ֔ית וְרֹ֥ב חָלָ֖ל וְכֹ֣בֶד פָּ֑גֶר וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַגְּוִיָּ֔ה יכשלו וְכָשְׁל֖וּ בִּגְוִיָּתָֽם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום יונתן
רש"י
"וברק חנית" - חנית מרוטה ומברקת אור יוצא ממנה פלנדו"ר בלע"ז
"וכובד פגר" - היו מרבים פגרים ולא היה חשבון לגויות נבילותיה המושלכות בה עד שהיו העוברי' נכשלים בגויות הפגריםמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"פרש" - כן יקרא הרגיל לרכוב על הסוסים
"ולהב" - כן יקרא ברזל החרב כי כשהיא מלוטשת מבהקת כלהב אש וכן ולהב חניתו (שמואל א י"ז)
"וברק" - כן יקרא ברזל החנית כי הוא מבריק כברק כאשר ילטשו וכן ברק חרבי (דברים ל"ב)
"וכבד" - ענין רבוי כמו בעם כבד (במדבר כ')
"פגר" - כן יקרא גוף ההרוג
"לגויה" - לגוף כמו גוית שאול (שמואל א ל"א)
מצודת דוד
"ואין קצה לגויה" - לא היה סוף אל גוית ההרוגים המושלכים בארץ עד שבני אדם נכשלו בגוית ההרוגים כי לא מצאו מקום פנוי ללכת
"פרש מעלה" - הפרש היה מעלה עצמו כלפי מעלה בדליגת הסוס ובידו להב חרב וברק חנית והוא עושה חללים רבים ופגרים הרבהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"מעלה". כמו במעלה העיר, ופרש נקרא האיש המלומד לרכוב על סוס מלחמה:
"וכבד". טאטוא בלשון המשנה:
"ואין קצה לגויה". יל"פ ג"כ שר"ל שאין קצה מה שצריכים לצרכי הגויה ותענוגות בשר, עד שיכשלו בגוייתם מרוב זנוני זונה, ר"ל שיחלשו ויחלו ע"י רוב זנוני זונה: