מ"ג משלי ל כז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מלך אין לארבה ויצא חצץ כלו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מֶ֭לֶךְ אֵ֣ין לָאַרְבֶּ֑ה
וַיֵּצֵ֖א חֹצֵ֣ץ כֻּלּֽוֹ׃
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"חוצץ" - מאוסף ומקובץ, וכן נקרא אסיפת אבנים קטנים, כמ"ש (איכה): "ויגרס בחצץ".
מצודת דוד
"מלך אין לארבה" - להנהיגם יחד באסיפה אחת כדרך הנהגת המלך, ועם-כל-זה בוחרים מעצמם לצאת יחד באסיפה אחת ולא יפרדו אלה מאלה, והאסיפה היא להם רב התועלת, כי אם הלכו יחידים היו בני אדם צדים אותם, אבל כשהם יחד רבי המספר כולם חדלים מהם הואיל ואי-אפשר לצוד את כולם.
וילמדו דעת את העם, אשר אף אם לא מצאו מנהיג להיות מתאחדים על ידו בהסכמה אחת, מכל-מקום הם מעצמם יתאחדו שלא יריבו ואיש את אחיו יעזורו.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(כד-כח) "ארבעה", המשל השלישי, נשאו על המלכה שממית, שעם היותה מקטני ארץ, גברה ועשתה חיל בתחבולותיה, עד שהיא בהיכלי מלך. ובאשר היה שמה שממית, לקחו המליצה מן השממית, אשר תתפוש בידיה ותארוג רשתות וחרמים לצוד בה את הזבובים, ותשב בהיכלי מלך אשר ארגה לעצמה, כן היא, מצודים וחרמים ליבה, ותארוג רשתות בתחבולות אשר הולידה מדעתה, כמו השממית שתוציא המטוה מגופה, והיא יושבת בהיכלי מלך, בין תחילה - שתפשה ברשתות אהבתה את המלך הקודם, בין עתה - שהיא המולכת בארץ.
והמליץ צרף אל השממית עוד שלשה קטני ארץ שיעשו חיל בתחבולותיהם, הנמלים בענין הזריזות, והשפנים בבנינים נשגבים מצדות סלעים משגבם, והארבה בהתאחדות החיל כי יצאו גדודים ויצא חצץ כולו, והשממית באריגת רשתות הצידה.
והמליץ צירף אל השממית עוד שלושה קטני ארץ שיעשו חיל בתחבולותיהם:
- "הנמלים" בעניין הזריזות,
- "והשפנים" בבניינים נשגבים, מצדות סלעים משגבם,
- "והארבה" בהתאחדות החיל, כי יצאו גדודים "ויצא חוצץ כולו",
- "והשממית" באריגת רשתות הצידה.
וגם יש לומר, שהיא תפשה תחת ממשלתה ג' אומות שנועזו אז, אומה אחת היתה זריזה באסיפת הון ועושר וכל מיני מאכל כנמלים, ואומה אחת שבנו לעצמם ערי מבצר חומה דלתים ובריח, ואומה אחת שהיתה עם חפשי בלי מלך ומושל רק הכנסיה שלהם היו כולם בהסכמה אחת ובזה העיזו חיל, והשממית תפשה כולם ברשתותיה הדקים, הגם שהיתה כקורי עכביש וישבה בהיכלי מלך למלוך על כל אלה:
דרך המושכל
(כז) "מלך אין לארבה" ובכ"ז נתן ה' בטבעו שיצא חצץ כולו ויתאגדו באגודה אחת ולא יתפרדו זה מזה, הגם שזה מזיק להם שעי"כ נקל לכ"א לבערם ולאבדם, רק ששם בהם טבע זאת שילמדו ב"א מהם ענין חכמה, שכן כל כחות הנפש יצאו חוצץ כולם בקשר אחד, והוא ע"י שיתנהגו כפי חקי החכמה, וזה הפך ממ"ש תחת שנואה כי תבעל שהכחות ההפוכות מחקי החכמה מפוזרות ומתנגדות זה לזה: