מ"ג משלי ל כ
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֵּ֤ן ׀ דֶּ֥רֶךְ אִשָּׁ֗ה מְנָ֫אָ֥פֶת
אָ֭כְלָה וּמָ֣חֲתָה פִ֑יהָ
וְ֝אָמְרָ֗ה לֹא־פָעַ֥לְתִּי אָֽוֶן׃
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כן דרך" - ר"ל כי כן הוא הדרך של האשה המנאפת, מסתרת זנותה ומקנחת פיה של מטה אחר הזנות ותכחש לומר "לא פעלתי און" הואיל ואין מי מכיר. ואחז במשל כאילו אכלה דבר מה ומקנחת פיה לבל יהיה נראה אם אכלה. וכאילו יגנה אותם לומר: הלא על כי ידמו בדבר ההסתר אל שלשת האלה מלאה לבם לעשות מעשיהם, והנה מה' לא יראו עם כי אין כל דבר נעלם ממנו.
מצודת ציון
"ומחתה" - מלשון מחיה וקנוח, כמו (מלכים ב כא): "מחה והפך על פניה".מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(יח - כ) "שלשה המה", מראה להם טעותם, כי מי שם טבע ההולדה בכל הבע"ח, שע"י זווגם יולידו כצלמם וכתבניתם וע"י טבע זו נשמרים המינים בכל הבריאה, והלא אין השכל משיג זאת איך יתהוה זה ע"י הזווג, שכפי הנראה היה ראוי שלא ישאר ממנו רושם כלל, ובאר שכמו שבכל היסודות ימצאו פעולות שלא ישאר אחריהם שום רושם, כמו עפיפת הנשר ביסוד האויר, והליכת הנחש על צור העפר, והאניה במים, כן ראוי שיהיה דרך גבר בעלמה, שהוא ע"י חמימות יסוד האש, שלא יתהוה על ידו שום רושם, והלא ראינו שכן דרך אשה מנאפת שאכלה ומחתה פיה ולא ישאר ממנו זיוג ותולדה עד שתוכל להכחיש גוף המעשה ולומר לא פעלתי און, מזה מבואר שהוא דבר אלהים שיסד כן בכלל הבריאה כי זה אינו בטבע החומר ההיולי והתמזגות היסודות, רק ע"י בורא כל בחפצו שצוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם, שעי"ז ישמרו המינים במציאות:}}