מ"ג משלי ל י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ל · י · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל תלשן עבד אל אדנו [אדניו] פן יקללך ואשמת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אדנו [אֲדֹנָיו] פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־תַּלְשֵׁ֣ן עֶ֭בֶד אֶל־אֲדֹנָ֑ו
  פֶּֽן־יְקַלֶּלְךָ֥ וְאָשָֽׁמְתָּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תלשן עבד" - אל תמסור דין על אדם לצעוק עליו להקב"ה ואפי' הוא רשע אשר אביו יקלל וכל התועבות האמורות כאן בו וראיה לדבר מהושע בן בארי כדאיתא בפסחים בפ' האשה שהלשין את ישראל ואמר החליפם באומה אחרת אמר לו הקב"ה קח לך אשת זנונים (הושע א)

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תלשן". והוסיף להזהיר שנית על דברי התורה, שלא יחטא בעיונו בהם וישתבש ויתלה בזה בדברי תורה. ולפי שהתורה הוא כמו עבד לש"י לשרתו בה בהגעת השלימות בה לאדם, הזהיר שלא יתלה האדם בדעותיו המשובשות בדברי התורה, כי בזה כאלו הלשין העבד אל אדניו לומר לו שהטעה אותו עבדו; ואמר שאם תעשה כן "אולי יקללך" אדניו, והוא הש"י, ותהיה "לשממה" והפסד מפני היותך מיקל בתורתו.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תלשן". גם זה תשובת אגור אל החכמים איתיאל ואוכל. ובדברים האלה המופלאים אחשב לפרשם בדרך הפשוט ודרך המושכל:

דרך הפשוט

"הדבור" של החכמים האלה היה בעניני מדיניות מענין מלך אחד שהיה בימיהם ומרוע הנהגתו, וכפי המבואר מן התשובה היה בימי אגור מלך אחד איש זדון שהיה כופר באלהים, וכן הנהיג את בני דורו, והיו לו שתי נשים בנות אם אחת שהיה שמה עלוקה, ונשיו אלה השחיתו את העם ובעצתם הרג והשחית רבים מן העם, וכן היה אז בצורת ועצירת גשמים, וגם אש אכלה בכל ערי המדינה, עד שהיה להם צרות רבות ורעות, ומלך הזה בעת שמלך העביר את אביו מכסאו ומרד באביו ואמו ומלך תחתיו בעצת נשיו, והיה לו שפחה אחת שמה שממית והיא היתה בעלת ערמה ותחבולות שהמלך זנה עמה, והיא פרשה רשתה עליו עד שבעלה עבד המלך שהיה שמו אלקום מרד על המלך, והעביר אותו מכסאו והרגו ונתן בשרו לעוף השמים, והשפחה ירשה את גבירתה, ואיתיאל ואוכל נודע להם מדבר המרד, וחשבו לגלות אזן המלך והתיעצו עם אגור בן יקא, והשיב להם "אל תלשן עבד אל אדוניו" בל ילשינו עליו, "פן יקללך ואשמת", שאחר שהוא היה נאמן בית המלך יוכל להיות שתשוב הקללה על המלשין, כי העבד יצטדק בדינו ולא יוכלו לברר את הדבר והם יצאו אשמים על שהלשינוהו בשקר, חוץ מזה אמר להם שהמלך ודורו ראוים לכליה אחר שהוא:

דרך המושכל

האנשים האלה איתיאל ואוכל שהתפלספו לפני אגור, האמינו בקדמות העולם או בחומר קדום, ואמרו שהעולם עומד מעצמו ע"י ההויה וההפסד המתמיד וע"י הד' יסודות שממירים צורותיהם תמיד ומתהפכים א' לחברו ומתערבים ומתמזגים זה בזה, ומתוך כך החזיקו בדעת אפוקריס שהעולם כמנהגו נוהג ואין משגיח ומושל בעולם, ולעגו על עבודת אלהים באמרם מה בצע כי נעבדנו ואין משגיח ומקבל עבודה מבני אדם וע"ז אמר אגור אליו.

"אל תלשן עבד אל אדוניו", אל תדבר מלשינות על העבד העובד לאלהים, פן יקללך שאדוניו המשגיח וישמע דברך יקללך בעבור זה, ואשמת כי עליך יגולל האשם שעל ידי שטתך באו למינות, וקם.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אל תלשן" - אל תדבר לשון הרע על העבד לפני אדוניו. ודבר בהווה, כי דרך לשון הרע לאמרו לפני מי שהנאמר עליו מוכנע לו וירא מפניו.

"יקללך" - פן העבד יקללך ותהיה לשממה (ואם אף כי לא יקללו ענש יענש, מכל-מקום ממהרין ליפרע ע"י הצועק ומקלל).

מצודת ציון

"תלשן" - מלשון מלשינות ולשון הרע.

"ואשמת" - מלשון שממה, כמו (יואל א): "עדרי הצאן נאשמו".

<< · מ"ג משלי · ל · י · >>