מ"ג משלי כ כ
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מקלל אביו ואמו ידעך נרו באישון [באשון] חשך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ באישון [בֶּאֱשׁוּן] חֹשֶׁךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מְ֭קַלֵּל אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ
יִֽדְעַ֥ךְ נֵ֝ר֗וֹ באישון בֶּאֱשׁ֥וּן חֹֽשֶׁךְ׃
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ידעך נרו" - יכובה נשמתו בשחרות החושך. ר"ל, בבוא יום הגמול, עת תאיר נשמת הצדיק. ולפי שדימה את הנשמה לנר, דימה את הגמול לעת צורך הארת הנר.
מצודת ציון
"ידעך" - ענין ניתור וקפיצה, כמו (תהלים קיח): "דועכו כאש קוצים", והוא כבוי הנר, כי השלהבת נדחה ונקפץ מן הפתילה.
"באישון" - ענין שחרות וחושך, וכן (משלי ז): "באישון לילה".מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) איש שהחיים למעמסה עליו וחושב בלבו שהרעות בעולם יותר מן הטובות (כמו שהביא המורה שהיה כן דעת איזה כתות) ושע"כ המציאות הוא לרע, וטוב לו ההעדר, "ומקלל אביו ואמו" שהיו סבה אל מציאותו באלה החיים הרעים, ועליו אמר "שידעך נרו באישון חשך", שנר האדם הוא מזלו והצלחתו הזורח על ראשו, וגם מי שנרו כהה או כבה עדיין יש אור קצת, כמי שדעך נרו בלילה ורואה לאור הלבנה, והוא התקוה אשר בלב כל איש, אבל האיש הזה ידעך נרו וישאר באישון חשך בלא אור תקוה וייחול כלל, כמ"ש נר רשעים ידעך, ורשעים בחשך ידמו, ויש עוד אופן שמקלל אביו ואמו בעבור הנחלה שרוצה שימותו קודם כדי שיירש נחלתם במהרה ועל כן חיי יולדיו קשים עליו, ועז"א.
ביאור המילות
"באישון". נפל ע' הפעל, ופי' בשחרות החשך: