"עובד אדמתו". מי שישתדל לעבוד אדמתו ישבע לחם כי האדמה תתן פריה ומי שאינו מתעסק בישובו של עולם אבל הוא מרדף אמרים ריקים יחסר לו כל טוב והעיר גם כן שמי שמשתדל בהוצאת מה שבכח מהשגת המושכלות אל הפועל ישבע קנין מהשגות ההם שהם מזון השכל ומי שהוא מרדף ריקים ולא ישתדל בהשלמ' נפשו ישאר בחסרון הדעת:
(יט-כ) "עובד אדמתו ישבע לחם איש אמונות רב ברכות", תפש במשל דרך החריצות ודרך העצלות, ובכל אחד יש תמימות ועקשות, למשל בדרך החריצות יש תמימות אם "עובד אדמתו" ונהנה מיגיע כפו, וזה "ישבע לחם", וזה הטוב בדרך החריצות, בהפך "המרדף ריקים" ואינו עושה מאומה "ישבע ריש", וזה הדרך הרע בדרך העצלות, אמנם יש הטוב בדרך העצלות שלא יהיה חרוץ יותר מדאי ויהיה אץ להעשיר ע"י גזל ורצח, שחריצות הזה רע ודרך עקש ובזה טובה העצלות, שאחר שעבד אדמתו אז יתפוש דרך העצלות, ויהיה "איש אמונות" ויאמין בה' שישלח ברכה בזרע אשר זרע ותבואת הכרם, ואז הוא "רב ברכות", כי ישלח ה' לו את ברכתו משא"כ "האץ להעשיר לא ינקה" מעונש, וזה העקשות שבדרך החריצות, ויש שני דרכים דרך אחד תחלתו קוצים וסופו מישור, וזה עובד אדמתו שתחלה יגע ועמל וסופו מישור שישקוט ויאמין, ואחר ישבע לחם מברכת ה' ומפרי כפיו, ויש שתחלתו מישור וסופו קוצים, המרדף ריקים, ואחריו הוא אץ להעשיר ע"י רצח, ועי"ז לא ינקה וסופו ישבע ריש:
